 טוען |
|
|
|
פרשת חיי שרה
  מערת המכפלה "מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג, יט) פרשתנו פותחת בסיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מבני חת. מדוע היה חשוב לאברהם אבינו ולשאר האבות הקדושים להיקבר במערת המכפלה בדווקא? הרב חנניה מלכה קניין המערה פרשת "חיי שרה" פותחת בסיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מבני חת. התורה מבארת באריכות את כל פרטי המשא ומתן שהיה בין אברהם אבינו לבין בני חת ועפרון, ומדגישה כי כל הדיון נעשה בפומבי לעיני כל. "וַיַּעַן עֶפְרוֹן...בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר...וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר...וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן...לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (בראשית כג י, יג, יז, יח). הביטויים "לעיני כל בני חת", "לעיני כל באי שער עירו" מעידים על כך שהמשא ומתן והמכירה נעשו בפומבי לעיני כל. עוד מבואר בפרשתנו כי אברהם אבינו התעקש לקנות את מערת המכפלה בכסף מלא בדווקא ולא רצה לקבלה במתנה. הכתוב מעיד כי רק לאחר שהוא קנה את המערה בקניין גמור, רק אז הוא קבר בה את שרה אימנו. "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה...לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה (כלומר היה קניין)...וְאַחֲרֵי כֵן (אחרי הקניין) קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כג, יז - יט). קבורת אברהם בהמשכו של ספר בראשית, כאשר מספרת התורה על פטירת אברהם אבינו, היא מבארת כי אברהם ושרה נקברו במערת המכפלה, ומזכירה לנו בשנית את העובדה הידועה לנו כבר מפרשתנו, שאת מערת המכפלה קנה אברהם אבינו מבני חת. "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם...וַיִּגְוַע וַיָּמָת...וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ...אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא. הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ"(בראשית כה, ח - י). הציווי האחרון של יעקב כמה פרקים אחר כך מספרת לנו התורה על הציווי האחרון שציווה יעקב אבינו את יוסף בנו, והוא שיקבור אותו בקברות אבותיו: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית מז, כט - ל). יוסף מבטיח לאביו כי הוא יעשה כדבריו. "וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (שם, ל), אך יעקב לא מסתפק בהבטחתו של יוסף, והוא משביע אותו על עניין זה כדי לוודא בביטחון מלא שהוא אכן יקבור אותו בקברות אבותיו. "וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (שם, לא). מהמשך הכתוב משמע כי גם השבועה שנשבע יוסף ליעקב אבינו לא ספקה אותו, ולכן גם את בניו ציווה יעקב שיקברו אותו בארץ. בצוותו אותם הדגיש להם יעקב אבינו, כי הם צריכים לקוברו במערת המכפלה בדווקא. גם שם הוא חוזר ומספר להם שאת מערה זו קנה אברהם אבינו מעפרון ושבה נקברו יצחק ורבקה ולאה. והדברים נכתבו בתורתנו הקדושה באריכות רבה. "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. במְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (שם מט, כט - לב). יעקב מסיים את הציווי הזה, ובמילים אלו, למעשה, מסתיימת מסכת חייו. "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (שם, לג). העניין האחרון לו דאג יעקב ברגעיו האחרונים היה להיקבר במערת המכפלה. קבורת יעקב לאחר מכן מספרת לנו התורה על ה'שחרור' היחיד שביקש יוסף במהלך שמונים השנה שהנהיג את מצרים. מעין חופשה שכל מטרתה הייתה לקבור את אביו בארץ כנען. יוסף ביקש זאת מפרעה(דרך עבדיו) והבטיח לו כי לאחר שהוא יקבור את אביו, הוא ישוב מיד למצרים. "וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר, אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי. וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה" (שם נ, ד - ה). לאחר שפרעה נעתר לבקשת יוסף, מספרת התורה באריכות רבה כיצד עלו האחים והמלווים ממצרים לקבור את יעקב אבינו במערת המכפלה. ובסוף התיאור מסכם הכתוב כי הציווי האחרון של יעקב לבניו בוצע בשלמות, תוך כדי תזכורת נוספת שאת מערת המכפלה קנה אברהם אבינו מעפרון לאחוזת קבר "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא" (בראשית נ, יב - יג). למה זה חשוב כל כך? היוצא מכל האמור לעיל הוא שלאבותינו הקדושים היה חשוב ביותר להיקבר יחד במערת המכפלה. בעניין זה התורה לא חסכה בפסוקים. ההיפך הוא הנכון, היא הרחיבה מאוד. וצריכים אנו לבאר מדוע היה חשוב כל כך לאבותנו (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה) להיקבר יחד במקום אחד? החשיבות להיקבר בקברי אבות בתנ"ך מבואר בכמה מקומות שהיה מנהג לקבור את המת בקבר אבותיו. הדבר נאמר עלשמשון, "וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ...בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו" (שופטים טז, ל - לא), על עשהאל, "וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם" (שמואל ב ב, לב), על שאול ויהונתן, "וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ...בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו"(שמואל ב, כא), ועוד. להיקבר בקברי אבות זה מכובד בהלכות אבלות מבואר כי בדרך כלל אסור להוציא את עצמות המת ולהעבירם ממקום למקום, מכיוון שדבר זה קשה לנפטר ומבזה אותו. אך ישנם מקרים בודדים בהם מותר לפנות את עצמות המת ממקום למקום, ומבואר בגמרא שלהעביר את המת לקברי אבותיו מותר, אפילו מקבר מכובד לקבר בזוי, וזאת מפני ש"ערב הוא לאדם שהוא נינוח (נח) אצל אבותיו" (ירושלמי מו"ק פ"א, ה"ד). דבר זה נפסק להלכה בשולחן ערוך "ובתוך שלו, (כלומר לפנותו לקברו אצל אבותיו) מותר להעבירו אפילו מקבר מכובד לקבר בזוי, שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו" (יו"ד שסג, א). למה ארבעת הזוגות בדווקא? הקבורה בקברי אבות מסמלת את המשך הדרך והחיבור ביחד ולכן מובן מדוע רצו יצחק ויעקב להיקבר בקברו של אברהם אביהם. אך עדיין יש להקשות: א. מדוע רצה אברהם אבינו להיקבר דווקא במערת המכפלה שהיא לא קבר אבותיו? ב. מדוע לא רצו שאר השבטים להיקבר במערת המכפלה בקברי האבות? קריית ארבע בתורה נקראת העיר חברון בשם 'קריית ארבע'. חז"ל (ערובין נג.) למדו כי היא נקראת בשם זה על שם ארבעת הזוגות הקבורים שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה). אף על פי שקריית ארבע נקראה בשם זה עוד לפני שנקברו בה ארבעת הזוגות, "אברהם היה יודע זה (שיקברו שם ארבעת זוגות אלו) בנבואה או בקבלה" (דרשות ר"י אבן שועיב פרשת חיי שרה). כלומר היה קבוע מראש שארבעה זוגות אלו יקברו במערה זו. לפי דברים אלו נראה כי היה עניין מסוים שהוא מעבר למנהג להיקבר בקברי אבות, שבגללו נקבע מראש שארבעה זוגות אלו ייקברו במערת המכפלה ובגללו האריכה התורה בסיפור על הרצון של אבותינו להיקבר בה. מדוע בחר אברהם אבינו במערת המכפלה את הסיבה שבגללה רצה אברהם אבינו להיקבר במערה מבאר לנו הזוהר הקדוש וזה לשונו: "רבי יהודה אמר, אברהם ידע בההיא מערתא סימנא ולביה ורעותיה תמן הוה, בגין דמקדמת דנא עאל לתמן, וחמא לאדם וחוה טמירין תמן...כדין תאיב אברהם דיוריה בההוא אתר, ולביה ורעותיה הוה תדיר במערתא" (זוהר ח"א קכז.). תרגום: אברהם ידע באותה מערה והיה לו בה סימן, ורצונו היה להיקבר שם, בגלל שלפני כן הלך לשם וראה את אדם וחוה קבורים שם ומאז הייתה תאוותו של אברהם לגור באותו מקום וליבו ורצונו היה תמיד באותה מערה. מדברי הזוהר הקדוש אנו למדים כי רצונו הגדול של אברהם אבינו להיקבר במערת המכפלה היה בגלל שהוא רצה להיקבר עם אדם הראשון וחוה, שכן זו מדרגה גדולה מאין כמוה להיקבר במחיצתו של אדם הראשון. ההבנה הפשוטה בדברי הזוהר הנ"ל היא שאברהם רצה לחוות חוויה רוחנית גדולה לאחר מותו ולכן הוא רצה להיקבר עם אדם וחוה. מהי תכלית העניין? נראה לומר כי הבנה זו אינה נכונה. זאת כיוון שאנו יודעים מסיפורי התורה שאברהם אבינו הוא אדם שכל עיסוקו הוא בתכלית ולא בחוויות רוחניות כאלו ואחרות. דבר זה מבואר בסיפור הכנסת האורחים של אברהם. באותה שעה שהגיעו אל אברהם האורחים היה אברהם אבינו מתנבא ומדבר עם ה'. חז"ל מבארים כי כאשר ראה אברהם אבינו את שלושת האורחים הישמעאלים, הוא מיוזמתו הפסיק את השיחה עם ה' תוך כדי התנצלות, "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בראשית יח, ג). (כלומר אברהם ביקש מה' שימתין לו עד שהוא יגמור להכניס את האורחים). אפילו על חוויית הנבואה ויתר אברהם אבינו לטובת הכנסת שלושה אורחים ישמעאלים לביתו. מסיפור זה מסיקים אנו כי עניינו של אברהם אבינו הוא לא דאגה להנאה הרוחנית שלו, ולכן לא שייך לומר שאברהם אבינו רצה להיקבר עם אדם הראשון בשביל התענוג הרוחני שלו בלבד, ודאי הייתה לו מטרה שהיא מעבר לחוויה הנעימה לשהות במחיצת צדיקים. ואותו כנ"ל צריכים אנו לומר גם לגבי שאר אבותינו הקדושים, שכולם היו עסוקים בתכלית, ומן הסתם היה להם עניין מיוחד שהם ייקברו ביחד במערת המכפלה לא רק להנאתם שלהם אלא למען עם ישראל לדורותיו. ויכוח עולמי במהלך הדורות מאז נברא העולם ועד עצם היום הזה, סובל עם ישראל מאומות העולם שנלחמו בו ללא רָחם. הסיבה העיקרית שבגינה נרדף עם ישראל הייתה בגלל היותו עם נבחר - בן מועדף. כל האומות והדתות בדו להם דת חדשה שעיקר עניינה הוא שהאלוה לא מייחד עוד את שמו עלהאומה הישראלית אלא על כלל האדם בכפוף לחוקי התורה שהם יצרו. עצם העניין שיש עם מועדף ואהוב בעיני האלוה "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהֹוָה" (מלאכי א, ב), הוא עצמו הסיבה לשנאת ישראל לדורותיה. אדם הראשון לטענה זו שהאלוה מייחד את שמו על כלל האדם, יש ביסוס בתורה עצמה שכן, התורה בעצמה מבארת כי בתחילת הבריאה, ייחד ה' את שמו על כלל האדם כאשר הוא ברא את אדם הראשון. אדם הראשון לא היה יהודי, אדם הראשון היה אוניברסלי, כלל עולמי, שכן בשלב זה של בריאת העולם לא הייתה עדיין החלוקה בין יהודי ללא יהודי. בתחילה ייחד הבורא את שמו על כלל האדם ורק לאחר מכן קרה תהליך שסופו היה שמכלל האנושות נבחר עם אחד - עם ישראל, ומאז נוצרה ההפרדה בין גויים ליהודים. בתחילה לא היה עם נבחר אלא 'עולם נבחר' של כולם, ורק בשלב מאוחר יותר, לאחר שייחד הבורא את שמו על כלל האדם, עברה ייחודיות זו לעם ישראל בלבד. בעניין ישראל ואומות העולם דברים אלו מבוארים בארוכה בספר דרך ה' לרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) וכהקדמה לדברים מבאר הרמח"ל: "מן הענינים העמוקים שבהנהגתו יתברך הוא עניין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם (ישראל ושאר עמים) שוים באמת, ומצד עניני התורה הם (ישראל ושאר אומות העולם) שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי" (דרך ה' ח"ב, פ"ד). כלומר העובדה שיש באותו עולם מיליארדי בני אדם שכולם דומים חיצונית, ויש עם אחד שהוא שונה מבחינה פנימית, ולכן רק הוא חייב במצוות, היא דבר קשה מאוד להבנה. הרמח"ל דן בעניין זה. והוא מבאר בתחילה שאלה בסיסית והיא כיצד ממצב ששם ה' היה מיוחד על כלל הנבראים בשווה (בזמן אדם הראשון), נבחר פתאום עם ישראל להיות עם סגולה? לפני החטא ואחרי החטא הרמח"ל מבאר שלפני חטא אדם הראשון האנושות כולה הייתה במדרגה מאוד גבוהה ורמה. אך לאחר חטא אדם הראשון ירדה האנושות למדרגה שפלה ביותר וירד העולם עימה. באותו זמן נתן ה' בחירה חופשית לבני האדם כולם לעשות מעין תשובה על מנת לחזור ולזכות למדרגה הגבוהה בה היה מצוי אדם הראשון לפני החטא. וגזרה חוכמתו יתברך שעד זמן מסוים מי שיעשה תשובה,הוא וזרעו יהיו ממשיכי העניין האלוהי הראשוני. ולאחר זמן זה המצב יישאר כמות שהוא עד עולם. דהיינו אותו אב שיעשה תשובה, צאצאיו הם ימשיכו את העניין האלוהי, ושאר העמים יישארו במדרגה השפלה אליה ירד אדם הראשון אחר החטא. ומבאר הרמח"ל שמכל האנושות נבחראברהם אבינו בזכות מעשיו, ולכן מאז רק זרעו של אברהם הוא העם הממשיך את העניין האלוהי וזה לשונו: "אברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר, כפי מציאות האנושית במדריגתו העליונה, וניתן לו להוציא ענפיו (צאצאיו) כפי חקו" (שם). למעשה מאז נברר עם ישראל מאומות העולם ונוצרה החלוקה בין ישראל לעמים, דהיינו בין העם שמדרגתו גבוהה יותר, לשאר העמים שמדרגתם שפלה, "ואז נתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחד מהם במדרגה ידועה, אבל כולם (כל העמים) בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו" (שם). אברהם ואדם הראשון בהמשך מבאר הרמח"ל שגם לעמים יש תפקיד בעולם, בהם יש הזוכים למדרגה הנקראת "חסיד אומות העולם". אך באופן כללי הממשיך של אדם הראשון מבחינת ייצוג ה' בעולם הוא אברהם וזרעו. עד זמנו של אברהם אבינו הייתה האלוהות אמורה להתגלות באופן כללי דרך כל העמים, ומזמנו של אברהם היא מתגלה בעיקר דרכו ודרך צאצאיו דהיינו דרך עם ישראל. יצחק ויעקב לא כל צאצאיו של אברהם אבינו זכו להצטרף לעניין זה, דהיינו להיות הם וצאצאציהםהממשיכים והמגלים את אור ה' בעולם. ישמעאל בנו של אברהם אבינו לא המשיך את החלק הרוחני של אברהם ואילו יצחק כן המשיכו. וכן היה הדבר אצל יצחק, יעקב מהווה ממשיכו של יצחק, ולא עשו. ליעקב "בחיר האבות" נולדו שנים עשר שבטי יה. כולם צדיקים, כולם קדושים, כולם ממשיכים את העניין האלוהי. אצל יעקב נוצר כבר עם שלם. עם שממשיך את גילוי האלוקות שעבר דרך אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב. למעשה, מיעקב והלאה העניין האלוהי עובר דרך כל צאצאיו, דהיינו דרך עם ישראל. נמצינו למדים כי המעבר בין אלוהים אוניברסלי המייחד את שמו על כלל הנבראים, לאלוהים המייחד את שמו על עם ישראל מיוצג בארבע דמויות מרכזיות והן: אדם, אברהם, יצחק ויעקב. חברון חברון משמעותה חיבור. "קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג, ב) מחברת ארבע דמויות וקושרת אותן יחד. ארבע דמויות אלו - אדם, אברהם, יצחק ויעקב - שהן קבורות יחד, מבארות לנו את סדר התגלות ה' בעולם: ה', אדם, אברהם, יצחק, יעקב וישראל. החיבור המרובע נמצא בחברון. הוא הבסיס לאמונת ישראל לכך שה' ייחד את שמו על עם ישראל, ולכן היה עניין גדול לאבותינו להיקבר ביחד כדי להראות לדורי דורות שהחיבור של ה' לעולם עובר דרך אדם הראשון, אברהם, יצחק ויעקב לישראל. לסיכום א. בתורה מפורטים בהרחבה הסיפורים על קניית מערת המכפלה ועל הרצון העז של אבותינו הקדושים להיקבר בחברון. ב. הזוהר מבאר כי אברהם רצה את מערת המכפלה בגלל שראה את אדם וחוה קבורים שם. ג. הרמח"ל מבאר שהמעבר בין מצב שכל העולם הוא עולם נבחר (מצב שהיה בזמן אדם הראשון)למצב שיש עם נבחר, עבר דרך אברהם יצחק יעקב לעם ישראל - עם ה'. ד. נראה שהרצון של אבותינו הקדושים להיקבר בחברון הוא כדי להעיד על החיבור הנ"ל האומר שמייצגי ה' בעולם לפי סדר ההיסטוריה הם: אדם הראשון, אברהם, יצחק, יעקב ועם ישראל. וממילא לבאר לכל החולקים על דתנו האומרים שאין עם נבחר, שאין דבריהם נכונים. |
|
|
|
 |
