 טוען |
|
|
פרשת תולדות עשו ויעקב
בספר ויקרא נאמר: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת (לשון רבים) אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה" (ויקרא כו, מו). מהמילה 'תורות' משמע שמשה רבנו קיבל מה' שתי תורות. חז"ל ביארו מהם ב' תורות אלו: "והתורות, מלמד ששתי תורות ניתנו להן לישראל, אחת בפה ואחת בכתב" (ילק"ש ויקרא, רמז תרע"ה). תפקידה של התורה שבכתב הוא לבאר את כללי התורה העיקריים, ואילו תפקיד התורה שבעל פה הוא לפרש את הדברים הסתומים שבתורה שבכתב. על פי רוב אין סתירה בין פשט התורה שבכתב לדברי חז"ל בתורה שבעל פה. אך בעניין יעקב ועשו שונה הדבר. נראה לכאורה כי ישנה סתירה בין הצגת התורה שבכתב את עשו ויעקב לבין הצגתם על ידי התורה שבעל פה. יעקב ועשו בראי התורה שבכתב עשו - לפי פשט התורה מוצג עשו כאיש עמל: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה, כז), שאביו מאוד העריכו על כך "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (שם, כח). אח בכור, שעוד טרם נולד נגזר עליו להיות כפוף לאחיו הצעיר. "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ...וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (שם, כג). אח בכור שנקנתה ממנו הבכורה בשעת לחץ, בשעה של רעב וצמא. "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף (צמא). וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי...וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (שם, כט - לא). יתר על כן, זהו אח בכור שאחיו הקטון גנב לו גם את בִּרכתו, "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (שם כז, לו), ואף על פי כן לא נטר לאחיו ולאחר שנים מחל לו. "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (שם לג, ד). לא נטר לאחיו ולא רצה לקחת ממנו כסף. "וַיֹּאמֶר (עשו ליעקב) מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי (כלומר לתת לך). וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (שם לג, ח - ט). איש שלמרות משקעי העבר, מציע לאחיו, כאשר הם נפגשים, כי ימשיכו את החיים בשלום ביחד "וַיֹּאמֶר (עשו ליעקב) נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" (כלומר נלך ביחד), אך נענה בסרוב בתואנות שונות. "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן, יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה" (בראשית לג, יב - יד). בתורה שבכתב כפשטה, מוצג עשו כאח בכור לתפארת, שלמרות שאחיו הקטן רימה אותו, הוא העביר על מידותיו, שכח וסלח והיה מוכן לפתוח איתו דף חדש. יעקב את יעקב לעומת זאת מציגה התורה כאיש תם, "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (שם כה, כז). 'איש תם' שניצל שעת רעב של אחיו על מנת לקנות ממנו את הבכורה. 'איש תם' שהתחפש על מנת לזכות בברכות באומרו לאביו כי הוא עשו, "וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (שם כז, יט), "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו, וַיֹּאמֶר אָנִי" (שם, כד). 'איש תם' שידע להתמודד עם רמאי כמו לבן ולדאוג להגדיל את צאנו ורכושו. "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה...וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם...וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים" (שם ל, לז - לט). יעקב נראה מפשט הכתובים 'איש תם' מאוד לא תמים. לסיכום, לפי רוב הפסוקים המובאים בפשט התורה נראה כי עשו הוא התמים ויעקב הוא היותר מתוחכם. עשו בראי התורה שבעל פה חז"ל בתורה שבעל פה מציגים את עשו כרשע מרושע שאין כמוהו לרוע. אצל חז"ל עשו מוצג כשקרן : "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו - אומר לאביו שהוא מתפלל בפיו ומרמה אותו" (זוהר ח"א, קלט.). "אמר נבל בליבו" זה עשו הרשע, שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר, "יקרבו ימי אבל אבי" (בראשית כז, מא), ובפיו הוא אומר, "הנני" (מדרש תהילים, יד). חז"ל מספרים על עשו כי הוא היה דמות מושחתת ביותר: "כל עברות שהקב"ה שונא, כולן היו בעשו" (תנחומא תולדות, ח). "אמר נבל בליבו - זה עשו הרשע, ולמה נקרא שמו נבל שמילא את כל העולם כולו נבלו, העמיד בתי קוצים, בתי קיקלין, בתי טיטראות ובתי קרקסיאות, בתי עבודה זרה, מילא את כל הארץ מנבלתם של ישראל, העמיד אנדרטי שלו על פתח זונה" (מדרש שוחר טוב יד, ג). "אמר רבי יוחנן: חמש עברות עבר אותו רשע באותו היום(שבו נפטר אברהם אבינו). בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה" (ב"ב טז:). "הלעיטני נא", פער פיו אותו רשע כגמל ואמר: אני פותח פי ואתה שפוך והולך" (בר"ר סג, יב). "כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם" (בר"ר סה, א). בתורה שבעל פה מתאורת דמותו של עשו כפראית ומושחתת כמעט מכל בחינה, בניגוד לדמות המסכנה ומעוררת החמלה שמציגה התורה שבכתב. למה זה מוצג כך ברור לנו כי שכל מה שנאמר בשתי התורות, הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה, הם דברי אלוקים חיים. ולכן כאשר התורה שבעל פה מתארת את עשו כרשע מרושע, ודאי שכך היו הדברים. אך יש לשאול מדוע בתורה שבכתב מוצגת דמותו של עשו כדמות תמימה ומסכנה למדי? מדוע לא כתבה התורה שבכתב דברים נחרצים וברורים על עשו כפי שביארה התורה שבעל פה? למה הציגה התורה שבכתב את עשו בצורה בינונית המשאירה פתח לחשוב עליו באופן חיובי? הצביעות אחת התכונות שחז"ל מאוד מדגישים באישיותו של עשו היא תכונת הצביעות. עשו שידר כלפי חוץ כי הוא צדיק גדול למרות שבתוכו הוא היה רקוב לגמרי. חז"ל מבארים כי על ידי הצביעות הגדולה שלו, הוא הצליח לכבוש את ליבו של יצחק: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. מהו: כי ציד בפיו? היה צד את יצחק הצדיק בפיו...וכשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר: ראה בני זה כמה מדקדק במצוות. והיה אומר לו אביו: בני היכן היית היום הזה? והוא אומר לו: בבית התלמוד. לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך אסרו לא כך התירו, ומתוך דברים אלו היה צדו בפיו. על כן אהבו. ורוח הקודש צווחת: כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו" (תנחומא תולדות, פ"ח). עשו הוא 'מלך הצבועים'. הרואה את עשו מבחוץ ולא יכיר אותו לעומק, יחשוב שמדובר בצדיק יסוד עולם. על הרשעות של עשו ניתן לעמוד רק כאשר מתבוננים בו מקרוב. עשו נמשל לחזיר כשהתורה מגדירה מהי חיה טהורה היא מביאה שני סימנים ביולוגיים: א. חיה המעלה גרה(בולעת את האוכל ושוב מעלה אותו). ב. חיה המפריסה פרסה (רגליה שסועות). רק בעלת ב' סימנים אלו טהורה היא. סימן אחד לא מספיק. חיה עם סימן טהרה אחד בלבד - טמאה. לחזיר יש רק אחד מהסימנים. הוא מפריס פרסה, אך אינו מעלה גרה, ולכן החזיר הוא טמא. מי שיסתכל על החזיר מבחוץ יחשוב שהוא טהור שכן הוא מפריס פרסה, אך מי שיתבונן במערכת הפנימית שלו יבין כי הוא טמא. חז"ל דימו את תכונת הצביעות שהייתה לעשו לתכונת החזיר: "עשו היה נמשל לחזיר שנאמר "יכרסמנה חזיר מיער". החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו(את רגליו ומראה שהם שסועות) לומר ראו שאני טהור. כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים"(רש"י על בראשית כו, לד). "מה החזיר הזה בשעה שהוא רובץ פושט טלפיו כלומר ראו שאני טהור, כך עשו כל מ' שנה היה צד נשי אנשים ומענה אותן. כיוון שהגיע למ' שנה דימה עצמו לאביו. אמר: מה אבא נשא אישה בן מ' שנה, אף אני נושא אישה בן מ' שנה" (ילק"ש פ"כו, רמז קיב). רשעות 'עשוית' ישנם שני סוגי רשעים - יש רשעים גלויים (שכוונתם להרע ברורה) ויש רשעים נסתרים (כוונתם להרע נסתרת). עשו מייצג את סוג הרשעות הנסתרת. עשו הוא רשע הבא עם חיוך ועם נימוס לוחץ יד ומראה עצמו כצדיק אך בכוונתו להרע לך. עם ה'רשעים הגלויים' קל יותר להתמודד שכן כוונותיהם ברורות. אך עם סוג הרשעים ה'עשוי' קשה ביותר להתמודד, שכן הם נראים צדיקים גדולים מבחוץ ופעמים שהם ישכנעונו בצדקותם. תורה שבכתב - הנגלה, תורה שבעל פה - הנסתר בדרך כלל התורה שבכתב מתארת את המציאות הפשוטה כפי שהיא נגלית לעין הרואה, והתורה שבעל פה חושפת לנו את הרבדים הפנימיים יותר ומבארת לנו למה התכוונה התורה שבכתב. נראה כי הסיבה שבתורה שבכתב מוצג עשו כאחד האדם, ואילו רק בתורה שבעל פה נחשפת דמותו המרושעת, היא על מנת ללמדנו שיעור גדול בסוג הרשעים ה'עשוים' שאנו עתידים לפגוש במהלך ההיסטוריה, והוא, שעם ישראל עתיד לפגוש אוייבים שמהבחינה הנגלית הם ייראו צדיקים גדולים אוהבים ומכבדים, אך בתוך תוכם יחרשו הם מזימות להרע. בפיהם ידברו גדולות אך מתוך מעשיהם יתברר כי 'אין כמוהם לרוע'. האיסלאם והנצרות לאורך הדורות התמודד עם ישראל עם שני סוגי אוייבים: האיסלאם והנצרות. האיסלאם הוא אויב ברור המסביר את כוונותיו המרושעות בצורה בהירה. הנצרות לעומתו היא סוג אויב אחר לגמרי. היא אויב המדבר על הרבה חסד ואומר "שמי שייתן לך סטירה תגיש לו את הלחי השנייה". אך אנו לא שוכחים לה עד היום את מסעות הצלב האיומים והאינקויזיציה הנוראה שהיא עשתה לעמנו. לסיכום: א. בתורה שבכתב לא מובלטת רשעותו של עשו אלא רק בתורה שבעל פה. ב. תכונה מרכזית אצל עשו היא הצביעות, דהיינו להיראות טוב מבחוץ ולהיות רקוב מבפנים. ג. התורה שבכתב כפשטה מתארת את הרובד הנגלה, והתורה שבעל פה מתארת את הרבדים הפנימיים יותר. ד. בהצגת התורה את עשו בשני רבדים שונים למעשה היא מלמדת אותנו כי האויב ה'עשוי', תמיד יראה מבחוץ נחמד, אך המתבונן לתוכו פנימה יגלה את רקבונו. |
|
|
|
 |
