פרשת וישלח - היחס לפרשות לא מובנות

פרשת וישלח 

היחס לפרשות לא מובנות
 "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו, לא) ישנם סיפורים בתורה שכלל לא מובן מדוע הם נכתבו, ולכאורה נראה כי אין תועלת בכתיבתם. לדוגמא, סיפור פרשת המלכים שמלכו בארץ אדום, המובא בפרשתנו. כיצד עלינו להתייחס לסיפורים אלו?
הרב חנניה מלכה
(14.11.13) 13:47

 למה הם נכתבו

בתורתנו הקדושה מצויות פרשיות שאיננו מבינים מדוע כתבם ה' הטוב בתורתו, ומה היא תועלתם. דוגמא לפרשיה שכזו היא פרשיית סדר הדורות מאדם הראשון ועד נח. בתורה מסופר מהו סדר הדורות מאדם הראשון ועד נוח תוך כדי פרוט גיל ראשי המשפחות ותולדותם:

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם...וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת. וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת...וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהֹוָה" (בראשית ה).

לאחר מספר פרקים מפרטת התורה את סדר הדורות מנוח ועד אברהם:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל...אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל...וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט" (בראשית פרקים י, יא).

גם שם לא ברור מדוע נכתבו כל הפרטים הללו בתורה, ונראה לנו שאפשר גם בלעדיהם. בהמשך מספרת לנו התורה על התולדות שיצאו מעשו, ועל האלופים שיצאו ממשפחתו.

"וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם...אֵלֶּה אַלּוּפֵי בְנֵי עֵשָׂו, בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף אוֹמָר אַלּוּף צְפוֹ אַלּוּף קְנַז" (בראשית לו).

בתוך פרשיית האלופים של עשו מספרת לנו התורה על שמונה מלכים שמלכו באדום לפני שהיה מלך לבני ישראל, ואחר כך ממשיכה התורה לספר לנו על שאר האלופים שהיו לעשו.

"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת" (שם).

לא ברור למה בכלל נכתבה פרשת אלופי עשו, וביתר שאת לא ברור מדוע נכתבה פרשיית מלכי אדום, ומדוע היא ממוקמת באמצע פרשת אלופי עשו. וכאמור נראה כי כל הפרשיות הללו מיותרות הן, ואין תועלת בכתיבתם בתורה. ולכן נשאלת השאלה מדוע הן נכתבו בתורה?

שאלת הרמב"ם

שאלה זו כבר נשאלה על ידי הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, וזה לשונו:

"יש כאן דברים כבר נכשלו בהם רבים וצריך לבארם, והם - אלו הסיפורים אשר סופרו ב'תורה', אשר יחשבו רבים שאין תועלת בזכרם כגון...סיפור הסתעפות המשפחות מן נוח ושמותם ומקומותם, וסיפור "המלכים אשר מלכו בארץ אדום", וכיוצא בהם" (מורה נבוכים ח"ג, פ"נ).

הרמב"ם מיישב, שלכל סיפור יש מטרה ולכל דבר שנכתב יש תועלת: "דע כי כל סיפור שתמצאהו כתוב ב'תורה' הוא לתועלת הכרחית בתורה", והוא מאריך בתשובתו ומבאר לגבי כל סיפור וסיפור מהי מטרת כתיבתו.

אנו רוצים להתמקד במאמר זה בפרשיית מלכי אדום ולבאר מה עניינה, ומתוך ביאור זה להגיע להתייחסות נכונה לכל פרשייה, שאיננו מבינים מה תועלת יש בה.

פשט הפרשה

 פרשיית מלכי אדום מספרת לנו על שמונה מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל, והיא מבארת כל מיני פרטים על כל אחד מהמלכים הללו. וזו לשון הפרשה:

"וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה.

וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה.

וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי.

וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית.

וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה.

וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר.

וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר.

וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב" (בראשית לו, לא - לט).

פרטים שונים

בעל הלשם ('שערי הלשם' ח"א, ס' טו) מקשה מדוע על כל מלך סופרו פרטים שונים, כלומר מדוע ישנם פרטים מסוימים שסופרו על חלק מהמלכים ולא סופרו על השאר. לדוגמא, רק על חלק מהמלכים מגלה לנו התורה מאיזה עיר הם, "ושם עירו דנהבה, ושם עירו עוית, ושם עירו פעו". ורק חלקם נזכרים עם שם האב, "בלע בן בעור, יובב בן זרח, הדד בן בדד, בעל חנן בן עכבור". ואילו על המלך האחרון בלבד מוצאת התורה לנכון לומר לנו את שם אישתו, "מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב".

מעבר לקושייה על פרטי הסיפור, ישנן מספר שאלות כלליות:

א. על מי בכלל מדובר בפרשה זו, מי הם אותם מלכים שמלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל?

ב. הרי פרשה זו מדברת על זמנו של יעקב ועשו ותקופת המלכים בישראל היא שנים רבות לאחר מכן?

ג. מדוע אנו צריכים ללמוד על מלכי אדום לפני שלמדנו על המלכים שלנו?

נבאר שש התייחסויות שונות המובאות במפרשים לפרשיה זו: של המדרש, רש"י, אבן עזרא, הרמב"ן, הרמב"ם, הזוהר - והרמח"ל.

עונש ליעקב

המדרש מבאר כי פרשה זו באה לספר לנו שה' העניש את יעקב על שקרא לעשו בשם "אדוני": "באותה שעה שקרא יעקב לעשו 'אדוני', אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו 'אדוני' ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך, שנאמר: "ואלה המלכים אשר מלכו"(בר"ר עה, יא).

אין הסבר זה עונה על השאלה מדוע הפרשה ממוקמת דווקא כאן ומדוע היא מאריכה בכל הפרטים שפירטנו לעיל.

נבואה להמשך

רש"י מבאר שפרשה זו מדברת על מלכי אדום שמלכו בתקופת מלכי ישראל, דהיינו על תקופת שאול, דוד ושאר המלכים, והיא באה ללמדנו שכנגד המלכים שמלכו באדום, מלכו שמונה מלכים בישראל. יוצא שלפי רש"י פרשה זו היא מעין נבואה על המשך הדורות: "ואלה המלכים: שמונה(מלכים לאדום) היו, וכנגדן העמיד יעקב וביטל מלכות עשו בימיהם (דהיינו בתקופת המלכים) ואלו הן, שאול ואיש בשת, דוד ושלמה, רחבעם, אביה, אסא יהושפט" (רש"י על בראשית לו, לא).

גם הסבר זה קשה. שהרי ספר בראשית אינו ספר נבואה, וכל שכן שאין טעם שתיכתב נבואה על דור הרבה יותר מאוחר.

המלכים שמלכו לפני ימות משה רבנו

האבן עזרא יוצא בחריפות יתרה נגד הסברו של היצחקי ומבאר שפרשה זו מדברת על מלכי אדום, שמלכו בזמן ההוא. דהיינו, לפני מלכותו של משה רבנו, שאף הוא נקרא מלך: "ואלה המלכים - יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה...הכי קרא שמו יצחק, כל השומע יצחק לו...והאמת שפירוש "לפני מלוך מלך", על משה מלך ישראל, וכן כתוב "ויהי בישורון מלך" (אבן עזרא על בראשית לו, לא).

על הסבר זה קשה מה תועלת יש לנו בידיעת שמות המלכים שמלכו באדום, ולמה הפרשיה ממוקמת על כל פרטיה דווקא כאן.

נתקיימה ברכת יצחק

הרמב"ן מבאר כי פרשה זו באה להראות כי התקיימה ברכת יצחק לעשו האומרת "על חרבך תחיה". ואכן בני עשו כבשו בחרבם את מדינות בני שעיר והעמידו שמונה מלכים.

"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום". נכתב זה להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק שאמר לו "ועל חרבך תחיה". כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם" (רמב"ן על בראשית לו, לא)גם הסבר זה אינו מתרץ את הקושיות שהבאנו לעיל.

ללמד שצריך להמליך מלך מקרב אחיך

בתורה יש ציווי להמליך מלך, והתורה מדגישה שהמלך צריך להיות מקרב אחיך, דהיינו מעם ישראל:

"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים יז, טו).

הרמב"ם מבאר כי פרשיה זו באה לחזק את הציווי להמליך מלך מקרב אחיך, בכך שהיא מבארת, שבארץ אדום מלכו מלכים שאינם מארץ אדום (שכן הפרשה מבארת מהיכן הם הגיעו ואף אחד מהם לא בא מאדום)והרמב"ם כותב כי מעשיהם היו ידועים לכל, ומן הסתם היה ידוע שהם ציערו את בני עשו. פרשה זו באה לחזק את הציווי להמליך מלך "מקרב אחיך" בכך שהיא מספרת שבני עשו המליכו עליהם מלכים שהם לא מקרב אחיהם, והם ציערו אותם, וזה לשון קודשו: "וטעם ספרו ה'מלכים אשר מלכו בארץ אדום" כי מכלל ה'מצוות' (ישנה מצווה) "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא"; ואלו המלכים אין אחד מהם מאדום - הלא תראה שהוא מיחס אותם ומיחס ארצותם: פלוני ממקום פלוני ופלוני מפלוני. והקרוב אצלי - שהיו מנהגיהם ועניניהם מפורסמים - רצוני לומר: עניני ה'מלכים' ההם אשר לאדום, ושהם הכניעו 'בני עשו' והשפילום; והזכירם האלוה בתורה כדי לומר: בחנו באחיכם 'בני עשו', שהיו מלכיהם פלוני ופלוני ומעשיהם היו מפורסמים, כי לא המליכה אומה איש שאינו מיחסה (מקרב אחיה) שלא ציער אותה צער גדול או קטן(מורה נבוכים ח"ג, פ"נ).

על הסברו של הרמב"ם נוספות מספר קושיות מעבר לקושיות שהבאנו לעיל:

 א. לא כתוב בפירוש שמלכים אלו צערו את מלכי עשו.

ב. אם רוצים ללמד את בני ישראל מוסר, מדוע לא תכתב פרשה זו סמוך לציווי להמליך מלך "מקרב אחיך"?

סודות עליונים

הזוהר הקדוש מבאר כי פרשיית מלכי אדום מסתירה בתוכה סודות עליונים ביותר על השורשים של בריאת העולם, שמעט מאוד אנשים זוכים להבין אותם. רק צדיקים גדולים ועליונים זוכים להבין פרשה זו שהיא עדות על כל האמונה:

"אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'. זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא" (זוהר ח"ג קכח.).

תרגום: זכאים אתם הצדיקים שמתגלים לכם סודי הסודות של התורה מה שלא מתגלה למלאכים מי ישגיח, דהיינו יתאמץ, ללמוד פרשה זו ומי יזכה להבין אותה שהיא עדות על האמונה כולה.

ברוח דברים אלו מבאר הרמח"ל כי פרשה זו כוללת את כל השורשים של המציאות. "דע כי הפרשה הזאת היא כוללת באמת שרשי ההנהגה".

בכוונה הסתירו

עוד מבאר הרמח"ל כי בכוונה תחילה הסתיר הקב"ה את הפרשה הזאת במקום נידח, כדי שרק מי שהוא ראוי, יעמוד על הסודות העמוקים הרמוזים בפרשה זו. ועוד הוא מבאר, שמכאן נלמד כלללכל התורה כולה והוא, שאפילו פרשות קטנות ונידחות שבתורה אין לזלזל בהן, שכן בכל פרשה יש עיקרים גדולים ועמוקים של התורה, וזה לשון קודשו:

"ותראה היאך הקב"ה סידר דברי תורתנו הקדושה, כי דבר כזה (פרשיית מלכי אדום) שהוא שורש כל העיקרים, כלל אותה בפרשה אחת קטנה, ששום אחד לא ישגיח עליה. והוא באמת מה שדוד אומר, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" וכו' (תהלים לא, כ). ונבחין בזה שני דברים, א' - מה שהקב"ה הסתיר כך סודותיו בדרך שלא יראה אותם, אלא מי שזוכה. וב' - גדולת התורה, שאפילו פרשה שנראה שאינה אלא סיפור קטן ובלתי עיקרי, הוא כולל כל כך עיקרים גדולים(אדיר במרום ח"א).

פרשה עמוקה במיוחד

ואכן בתורת הנסתר מבוארת פרשה זו בהרחבה ולומדים שם ממנה יסודות גדולים ועמוקים. וכדי לעמוד על גודלה של פרשיה זו נביא מספר ציטוטים מספרי המקובלים על המיוחדות והעמקות שיש בפרשה זו:

"אם תזכה להבין פרשת המלכים "ואלה המלכים אשר מלכו באדום" ובפרט המלך האחרון, תבין כל אלה הדברים אשר אמרנו" (שושן סודות, אות רעו).

"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום"...ואם תזכה תשמע קבלות עצומות בדבר זה מפה אל פה, דברים שהם כבשונו (סודותיו) של עולם" (שערי אורה, שער תשיעי).

"כתיב: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך גו'. אם באתי להרחיב פה הדרוש הזה מעניין "ואלה המלכים", יארך עלינו הסיפור. וכבר חיברתי בזה דרושים בפני עצמם בעניין "אלה המלכים" מה עניינם ועיין שם" (שער מאמרי רשב"י, פרוש האדרא רבה קדישא).

"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. וסודן של הדברים הם עמוקים ורחבים מני ים" (אוהב ישראל, ניצבים).

לסיכום

לכל פרשיות התורה, גם לאלו שברור לנו מדוע הם נכתבו ומה הוא פירושם וגם לאלו שלא ברור לנו מדוע הם נכתבו, ישנה משמעות עמוקה מאוד.

יתרה מכך דווקא הפרשיות הסתומות והנידחות שאין הבנה מה צורך יש בהן, דווקא שם מוסתרים הסודות העמוקים שבתורה, שמתי מעט זוכים להבינם.

 ולכן עלינו לדעת שאם פרשיה מסוימת לא ברורה לנו, הדבר נובע מחיסרון ידיעתנו בהבנת כל חלקי התורה ולא משום סיבה אחרת.