י' בטבת - דין מעוברות ומניקות בצומות

י' בטבת
דין מעוברות ומניקות בצומות
האם נשים מעוברות או מניקות צריכות לצום בצומות
יז' בתמוז י' בטבת צום גדליה או תענית אסתר?

 14:30 (10/12/13) הרב חנניה מלכה
הרקע לסוגיה
      בתורה מפורשת החובה לצום ביום כיפור. מדברי קבלה הוסיפו עוד ארבעה צומות תשעה באב יז' בתמוז י' בטבת וצום גדליה זכר לחורבן הבית.

שכן בי' בטבת צרו על ירושלים, ולאחר ג' שנים ביז' בתמוז הובקעה חומת ירושלים, שלושה שבועות אחר כך בתשעה באב החריבו הבבלים את הבית והגלו את ישראל לבבל והשאירו מעט בארץ ועליהם הפקידו את גדליה בן אחיקם, ובג' בתשרי הרג ישמעאל בן נתניה את גדליה ומעט היהודים שהיו פה ברחו למצריים ובכך נחרב הבית והישוב היהודי בארץ עד תום.

מעוברות ומניקות בתשעה באב

לגבי צום תשעה באב דרש רבא(פסחים נד:) עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו.

והמגיד משנה (הלכות תעניות פרק ה הלכה י)  הבין בדבריו שדווקא בו בתשעה באב נשים מתענות ומשלימות אך בשאר הצומות הקשורים לחורבן (יז' בתמוז י' בטבת צום גדליה) נשים פטורות.

שיטות הראשונים לגבי שאר צומות

ובראשונים מצינו מספר שיטות בקשר לפטור של נשים מעוברות מצומות אלו:

א.      הגהות מימוניות (הלכות תעניות פרק ה הלכה ב) כתב ש"עוברות ומניקות שמצטערות הרבה מותר להם לאכול בכל אלו הצומות". משמע מדבריו שרק אם הם מצטערות יכולות לא לצום.

ב.      המגיד משנה כאמור (הלכות תעניות פרק ה הלכה י) כתב שהם פטורות ומשמע שגם אם אינן מצטערות הרבה.

ג.        הרשב"א בתשובה (הובא בבית יוסף או"ח תקנד) שראוי להם שלא להקל כל כך ולפטור עצמן מהצום.

ד.      רבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב כז חלק א) כתב בשם הגאונים שאסור להם להתענות בצומות אלו מלבד צום תשעה באב משום צער הוולד.

בהבנת הבית יוסף

הבית יוסף הביא את כל הדעות אך סיים בדברי רבנו ירוחם בשם הגאונים שאסור להם לצום משום צער הוולד, ויש להבין האם מכוח זה שסיים בדברי רבנו ירוחם וכתב דבריו בשם הגאונים משמע שהוא פוסק כמותו  (שאסור להם לצום) או שהוא סובר כמו שאר הראשונים שהם רק פטורות אך רשאיות להחמיר על עצמן ולהתענות.

פסק השולחן ערוך והרמ"א

בשולחן ערוך (תקנד, ה) פסק מר"ן שבג' צומות פטורות מלהתענות. והרמ"א (תקנ א) כתב שאם מצטערות הרבה לא יתענו וגם אם אינן מצטערות אינן מחוייבות וכתב שנהגו להחמיר (להתענות).

 

בדעת השולחן ערוך

והנה בדעת השולחן ערוך נחלקו האחרונים:

האם דעתו כפי שסיים בבית יוסף בדעת רבנו ירוחם שאסור להם לצום (כך הבינו בדבריו בשו"ת שואל ונשאל (חלק ד - אורח חיים סימן ח) וזה לשון קודשו "ובכן אני אומר בטח דלעניות דעתי אם יש מהבית דין שמסכים לדעתי, יש להודיע ברבים דעוברות ומניקות לא יתענו, ואם יחמירו, איסורא עבדי".

וכך הבין בדעתו הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל (שו"ת יחווה דעת חלק א סימן לה) וזה לשון קודשו:"ונראה שאפילו כשרוצות להחמיר ולהתענות, יש למחות בידן, מפני שהן מחלישות את עצמן ואת העובר שבמעיהן וכן את התינוק היונק, ולכן אסור להן להחמיר על עצמן ולהתענות".

ויש שהבינו (הגרמ"א בהלכות חגים ובשולחן גבוה תק"נ ס"ב) בדעתו שהוא סובר שהם פטורות אך רשאיות להחמיר על עצמן ולהתענות כפשט דבריו בשו"ע שכתב שפטורות.

הגדרת מעוברת ומיניקת

ולעניין הגדרת מעוברת ההגדרה המקובלת היא משהוכר עוברה דהיינו לאחר שלושה חודשים אך במור וקציעה כתב שלאחר 40 יום העובר חלוש ביותר ועינוי או סיגוף קל מפסידו.

ולעניין מיניקת בתחילה כתב הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל שבמשך שנתיים מזמן הלידה נחשבת האישה כמינקת גם אם לא מניקה מצד שרק לאחר כד' חודש שהתפרקו אבריה מחמת הלידה חוזרת לאיתנה הראשון, אך חזר בו בחזון עובדיה ופסק שאם הפסיקה להניק לא נקראת מיניקת ורק אם היא חלשה, שלא תצום וכן פסק לכתחילה הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל בהלכות חגים.  

לסיכום

בג' צומות (יז' תמוז י' טבת וצום גדליה) מעוברות ומניקות פטורות מלצום, והאשכנזים נהגו להחמיר ואם מצטערות ודאי שלא יצומו ולחלק מהפוסקים (הגאון הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ועוד..) משמע שגם כשלא מצטערות אסור להם להחמיר על עצמם ולצום מפני צער הוולד.