פרשת שמות - מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?

פרשת שמות
מדוע נבחר משה להנהיג את ישראל?
 "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות גי) במדרש (שמו"ר ב, ב) מובא כי הסיבה שמשה נבחר להיות המנהיג של עם ישראל היא בגלל שהוא ריחם על גדי שברח לנהר לשתות מים, והרכיבו על כתפו בדרכו חזרה. מדוע רחמנותו של משה על בעלי חיים מהוה סיבה לבחירתו כמנהיג האומה, הלא ראינו שהיו כאלה שרחמו על בעלי חיים ולא היו ראויים להנהגה? לדוגמא, שאול שחמל על הצאן ונפסל למלוכה בעקבות חמלה זו (עיין שמואל א, טו)
13:25 (19/12/13) הרב חנניה מלכה

פשט דרש

צריך לדעת כי התורה בנויה ממספר רבדים. הרובד הראשון הוא הפשט והרובד השני הוא המדרש. רובד המדרש בנוי על גבי רובד הפשט. או שהוא מבאר אותו, או שהוא מרחיב אותו.

שלשה סיפורים

אם נעיין בשאלה מדוע נבחר משה להנהיג את עם ישראל לפי פשט הכתוב, נגלה כי התורהאומנם לא ספרה במפורש מדוע בחר ה' במשה להנהיג את האומה, אבל היא כן סיפרה שלשה סיפורים על משה ועל פועלו לפני שהוא נבחר להנהיג את עם ישראלונראה כי סיפורים אלו הם עצמם הסיבה לבחירתו של משה להנהיג את ישראל.

הסיפור הראשון

"וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (שמות ב, יא). משה ראה איש מצרי שהוא למעשה בן לאומה שבאחד מבתיה גדל משה עד אותו יום (מצרים), מכה איש עברי מאחיו. למשה ודאי הייתה מובטחת קריירה מפוארת בבית פרעה, וטבעי הדבר אם משה לא היה מתערב בריב זה. אך משה בחר להתערב ולהגיב. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שם, יב).

הסיפור השני

 "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים" (שם, יג). הפעם משה רואה שני אנשים מעמו. משה, שלא גדל בבית עברי, היה יכול לומר: מה לי ולעניין זה, וזה היה נורמאלי לחלוטין. אך משה שוב בוחר להתערב, "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שם), והמחיר היקר שמשה שילם על התערבות זו ידוע לכל.

הסיפור השלישי

 משה ברח מפרעה והגיע לארץ זרה (מדיין), שם הוא נפגש בסיטואציה הבאה: "וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם" (שם, טז - יז).

משה ברח מארץ הולדתו ויצא למקום חדש שבו הוא אינו מכיר אף אדם ואף אחד לא מכירו. במקום זה הוא נפגש באי צדק מוסרי משווע. אדם רגיל המגיע למקום חדש ואינו מכיר עדיין את סדר הכוחות באותו מקום, שומר בדרך כלל על פרופיל נמוך ונזהר בהנהגותיו. ואילו משה רבנו בחר גם כאן להתערב ולמחות על העוול והאי צדק, והגיב מיד, "וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שם).

הצדק יצא לאור

אם נסכם את שלושת הסיפורים הנ"ל נראה כי המכנה המשותף של כולם הוא שלמשה יש את תכונת האכפתיות. אכפת לו ממה שקורה מסביב. בין אם זה קשור לעם שהוא שייך אליו (העבריים)ובין אם זה קשור לעם שהוא אינו שייך אליו (מדין), חשוב למשה שהצדק יצא לאור, וזו התכונה שמנהיג צריך לה.

רמה נוספת

חז"ל באו והוסיפו כי מעבר לתכונת האכפתיות ישנה עוד רמה של רגישות שהתגלתה אצל משה, והיא הדאגה לחיות. הדבר בא לידי ביטוי בגדי שברח, וכשמשה נוכח לדעת שהוא צמא, חמל עליו.חז"ל מבארים את המדרגה הנוספת שנתגלתה באכפתיות וברחמנות של משה מעבר לרמת הפשט המבוארת בתורה (שאותם ביארנו בשלושת הסיפורים הקודמים).

בחטא העגל באה תכונה זו לידי ביטוי במלא עוצמתה. כאשר אמר משה לה' "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב, לב), הסכים משה לוותר על חייו בעולם זה ובעולם הבא למען עם ישראל שזה עתה חטא.

לסיכום

הסיבה שמשה נבחר להנהיג את עם ישראל היא תכונת האכפתיות והדאגה העל אנושית שהייתה לו לגבי מה שקורה בסביבתו. הדבר מבואר בשלשה סיפורים בפשט התורה. והמדרש הוסיף מדרגה נוספת שהייתה למשה והיא הדאגה והרחמנות גם לבעלי חיים.