פרשת בא - ואומר לך בדמייך חיי

פרשת בא
ואומר לך בדמייך חיי
"זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח...וְכָל עָרֵל לֹא יאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג). בפרשתנו מובא כי אחד מהתנאים הנצרכים לאכילת קורבן הפסח הוא קיום מצוות ברית המילה. "זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ...וְכָל עָרֵל לֹא יאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג). במדרש נאמר: "ואומר לך בדמייך חיי, זה דם הפסח ודם המילה" (פסיקתא רבתי, פרשה יז). מה הקשר בין דם הפסח לדם המילה?
00:01 (02/01/14) הרב חנניה מלכה

הקרבת הפסח וברית המילה במצרים

אנו מוצאים קשר הדוק בין מצוות המילה למצוות הקרבת קורבן הפסח. קשר זה מתברר מכמה מקומות במקרא.

אכילת הפסח מותנת בקיום מצוות המילה

כאשר עמדו בני ישראל לצאת מארץ מצרים, הם נצטוו לשחוט את קורבן הפסח, לשים מדמו על מזוזות הבית, ולאוכלו לאחר מכת בכורות. אחד מהתנאים הנצרכים לאכילת קורבן הפסח היה קיום מצוות ברית המילה. "זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ...וְכָל עָרֵל לֹא יאכַל בּוֹ" (שמות יב, מג), כך שבני ישראל היו חייבים למול את עצמם לפני הקרבת קורבן הפסח על מנת שיוכלו לאכול ממנו. ואכן כך הם עשו כפי שמבאר המדרש: "מלמד שלא מלו ישראל במצרים (כלומר בזמן שיעבוד מצרים), כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך (ה' את) לבם (של המצרים) לשנוא אותם...ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם...אמרו ישראל: מה נעשה, אם לא נקיים מצוותיו של הקב"ה, הרי הוא מניחנו, ובאין המצרים והורגין אותנו על ששחטנו את תועבתם.מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי" (שכל טוב שמות, פרק יב).

בזכות הפסח והמילה נגאלו אבותינו ממצרים

למעשה בזכות שתי מצוות אלו: הקרבת קורבן הפסח ועשיית ברית המילה יצאו בני ישראלממצרים, כפי שמבאר המדרש: "ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים, שלא היו בידם (מצוות) אלאשתי מצוות, דם פסח ודם מילה (ואעפ"כ גאלת אותם) וזה מה שנאמר: ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי, זה דם פסח ודם מילה" (פסיקתא רבתי, פרשה יז).

הקרבת הפסח וברית המילה בימות יהושע

גם בספר יהושע אנו מוצאים תופעה דומה. ה' מצווה את יהושע למול את בני ישראל שלא מלו במשך ארבעים השנה שהלכו במדבר, ורק לאחר שהוא מל אותם הם אוכלים את קורבן הפסח. "בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (יהושע ה ב, ג, י).

מסירות נפש

במצוות הפסח מסרו בני ישראל את נפשם, שכן אלוהי המצרים היה טלה, בכל ארבעת הימים הללו, (מהעשירי בניסן שבו הם לקחו את השה ועד יד' ניסן בו הקריבו את הפסח) היו בני ישראל בסכנת חיים. שכן המצרים ראו אותם מתעסקים עם אלוהיהם וקושרים אותו למיטה, והכל על מנת להקריבו ולשוחטו. בכל רגע היה עלול לקרות פוגרום, וטבעי היה שבני ישראל ינסו להתחמק מציווי זה. כמו כן היה צפוי שבני ישראל ישימו את הדם על מזוזות הבית ויברחו מהבתים, ולכן נצטוו בני ישראל לא לצאת מפתח הבית עד הבוקר, על מנת לגלות את בטחונם בה'. והם אכן עמדו גם בניסיון זה.

הקרבת הגוף והקרבת הנפש

לעומת זאת במצוות ברית המילה הקריבו ישראל חלק מגופם על מנת לקיים את מצוות ה'. ונראה כי זהו הקשר שישנו בין שתי מצוות אלו. בקיום מצוות ברית מילה הקריבו בני ישראל חלק מגופם. ואילו בקיום מצוות הקרבת קורבן הפסח מסרו בני ישראל את נפשם.

לסיכום

במצוות ברית המילה מסרו ישראל את גופם ובמצוות הקרבת קורבן הפסח מסרו בני ישראל את נפשם. ורק בזכות מסירת הגוף והנפש זכו בני ישראל להיגאל ממצרים.