פרשת בשלח - דברים הבאים מבפנים ודברים הבאים מבחוץ

פרשת בשלח
דברים הבאים מבפנים ודברים הבאים מבחוץ
 "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח) בפרשתנו מובא כי לאחר שבני ישראל חוו את מעמד קריעת ים סוף הגדול והנורא, הם התלוננו על משה. "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל משֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה" (שמות טו, כד). כיצד ניתן להבין שעם שחווה את מעמד קריעת ים סוף, שחז"ל אומרים עליו "שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח), יכולים לחזור כל כך מהר למדרגתם הרגילה, ולשגרת התלונות?
15:05 (09/01/14) הרב חנניה מלכה

מעמד הר סיני

שאלה זו מתבקשת ממקום נוסף: לאחר מעמד הר סיני שהיה מעמד גדול ונורא, עליו אמרוחז"ל "כיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם על שדבר עמהם, שנאמר: נפשי יצאה בדברו"(שמו"ר כט, ד), מופיע חטא העגל האיום והנורא. לכאורה גם כאן ניתן להקשות כיצד עם שראה את הקולות ואת כבוד ה' וחוה מראה נכבד שכזה נופל מהר כל כך ונכשל בחטא שכזה?

 

רוממות הבאה מבחוץ ורוממות הבאה מבפנים

על מנת לענות על שאלות אלו נצרכים אנו להקדמה קטנה:
כל אדם יכול לרומם את עצמו בשני אופנים, באופן חיצוני ובאופן פנימי: באופן חיצוני, שמָשהו מבחוץ יבא ויעזור לו להתרומם למעלה.

באופן פנימי שיקבל על עצמו להתעלות מתוכו.

מבחוץ

ונבאר דוגמא הממחישה ב' אופנים אלו: אדם ההולך לכנס של רבנים גדולים או להתוועדות חסידית נפלאה המלווה בשתייה וריקודים ובדברי תורה ערבים לחֵך, מעמד בו הוא שמח ומתעלה עד לב השמים. במעמד זה מרגיש אותו אדם ממש כמו מלאך ה' צבאות, ומקבל על עצמו קבלות טובות.

כאשר הוא חוזר לביתו, באותו לילה הוא עדיין תחת הרושם העז של המאורע הרוחני שהוא חווה. אך לאחר כמה ימים הוא חוזר לשגרה ורואה שכמעט שום דבר לא השתנה בו. הוא אותו אדם עם אותם הרגלים ואותן מידות, טובות יותר וטובות פחות.

הסיבה לכך היא שמכיוון שהדבר שהרים אותו לא בא מתוכו, ממחשבה ועמל שהוא השקיע לשנות את דרכו, אלא משהו חיצוני, (אוירה, תזמורת וכדו') בא והרים אותו, וממילא כאשר נסתלק אותו דבר, לאט לאט מסתלקת איתו הרגשת הרוממות שבאה עמו. התעלות שאינה באה מתוך האדם, אלא מגורם חיצוני, אינה מחזיקה מעמד.

מבפנים

לעומת זאת הדרך השנייה שעל ידה יכול האדם לרומם את עצמו היא באופן פנימי. אדם קם יום אחד ומקבל על עצמו להשתפר בדבר קטן, באיזו הלכה חדשה. הוא מאמץ את עצמו ומבצע את החלטתו. לאחר ארבעים יום הוא מקבל על עצמו עוד קבלה קטנה בתחום המידות, ולאחר ארבעים יום עוד קבלה בתחום הקדושה וכן על זה הדרך.

כיוון שכל ההתקדמות של אדם זה באה מתוכו פנימה ולא מגורם חיצוני, עלייתו תהיה קבועה, ולאחר מספר שנים הוא ירגיש שהוא התקדם. אצל איש זה הרגשת ההתקדמות לא תיעלם כיוון שכאן ההתקדמות באה מתוכו, מקרבו, ולא מדבר חיצוני.

צריך את שתיהם

יש חשיבות לשני האופנים. יש עניין שמידי פעם יתרומם האדם אפילו על ידי דברים חיצוניים לגבהים רוחניים על מנת שיהיה לו לאן לשאוף ולאן לרצות להגיע. אך עיקר מדרגת האדם נקנית על ידי העבודה שבאה מתוכו. בלימוד התורה היומי שלו ובקבלות הטובות שאט אט הוא מקבל על עצמו. (יש לציין כי מבחינה מעשית, הדבר הכי מקדם את האדם זה השתתפות קבועה בשיעורי תורה המתאימים לנפשו).

לסיכום

אומנם בני ישראל התעלו למדרגות גבוהות בקריעת ים סוף ובמעמד הר סיני, אך מדרגה זו לא באה מתוכם אלא מדבר חיצוני (ה' השרה עליהם רוח נבואה). לכן ברגע שהסתלקה מהם השראת השכינה הם חזרו למדרגתם הרגילה. ומאז ועד היום קונה עם ישראל אט אט את מדרגתו מתוך עצמו (וזאת בגלל שבפנימיות נפשו זוכר הוא את המעמדים הללו, ויודע לאלו מדרגות הוא יכול להגיע).