חיינו מורכבים הם ומלאים בדילמות שונות. כל אחד מאיתנו נדרש להכריע ולהחליט בכל מיני נושאים. (עם מי להתחתן, איזה מקצוע לרכוש, חינוך הילדים ועוד). לא פעם עוברת בראשנו המחשבה, ולוואי שמישהו אחר היה מחליט בשבילנו. אך אנו יודעים כי הסדר הנכון הוא שאנו ננהל את חיינו ולא אדם אחר.
תפיסה של עבד
עבד, זהו אדם המעדיף שמישהו אחר ינהל לו את החיים. לעבד יש פסיכולוגיה משלו. מכיוון שקשה לו להתמודד עם ניהול חייו, הוא בוחר להתבטל בפני אדם אחר על מנת שהלה יתמודד בשבילו: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי" (שמות כא, ה). הוא אומנם מפסיד את עצמאותו, אך הוא מרוויח את אי הצורך בהתמודדות. בהיפוך לכל דרך התורה המחנכת לאחריות לבחירה והתמודדות עם מורכבות החיים, בא העבד ואומר: אני רוצה להסיר אחריות ממני על חיי. מבקש אני שמישהו אחר ינהל את חיי ויחליט בשבילי. (ועיין בעמ' רלג).
החטאה
הסרת האחריות והעברתה למישהו אחר, זהו שורש החטא של העבד.
זהו חטא במשמעות של החטאה של המטרה (המילה חטא באה משורש של החטאה, פספוס). ה' נתן לך כוחות להתמודד לבחור לנהל את חייך, ואתה לא מאמין בעצמך שתצליח, ומחפש לך אדון אחר שיעשה זאת במקומך!
יכול להיות שבאופן זמני (עד שש שנים) מסיבות מסוימות (אין כסף, צורך להחזיר חובות וכדו') אדם ימכור את עצמו לעבד, ולזה התורה מסכימה, ואף דואגת לעבד ע"י חוקים השומרים על זכויותיו. אבל בשום אופן אין התורה מעודדת מצב בו באופן קבוע אדם ישתעבד לאדון שינהל את חייו(מהסיבות שביארנו לעיל).
לימוד תורה וחירות
במעמד מתן תורה נאמר: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז). ודרשו חז"ל "אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" (אבות פ"ו, מ"ב). העוסק בתורה מוגדר כבן חורין כיוון שכל מטרת הלימוד היא להפוך את האדם לחושב, למתבונן ולבעל דעה מגובשת. הלימוד מברר את היחס לכל מיני סוגיות בחיים. בכל עת שניכנס לאחת הישיבות נשמע ויכוחים ומחלוקות בין התלמידים איך להבין סוגיות בגמרא, במחשבה, באמונה ובמוסר. כל הבירורים הללו מביאים לכך שלומד התורה מתמודד ומברר סוגיות בהלכה, במוסר ובמחשבה, ואט אט מתגבשת אצלו דעה והשקפה ברורה על עניינים שונים במציאות החיים, ובכך למעשה הוא נעשה בן חורין.
לסיכום
שורש העבדות היא בריחה מלקיחת אחריות על החיים, מהתמודדות, ומחשיבה עצמאית, דבר שהוא היפך מגמת התורה, שעל ידי לימודה נהפך הלומד לאדם חושב בעל דעה והשקפה יציבה (לבן חורין). "אין לך בן חורין אלא ההוגה בתורה" (מסכת כלה, פ"ח).
