פרשת שמיני - לחיות על קידוש ה'

פרשת שמיני
לחיות על קידוש ה'
 "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (שם י, ג) בפרשתנו מסופר על שני בני אהרון נדב ואביהוא שמתו "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה" (ויקרא טז, א), על שהקטירו אש זרה שלא ציוה ה' להקטירה. למרות שהמעשה שלהם העיד על רצון לדביקות יתירה בה' (הקטרת קטורת נוספת), הם מתו על 'קידוש ה'', כפי שאמר ה' למשה "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד" (שם י, ג). כלומר שעל ידי מיתתם התקדש שם ה' בכך שידעו כולם את מעלת וחומרת המקדש. מאז ידעו הכל כי במקדש צריך לעשות את ציווי ה' בדיוק רב, לא לגרוע ולא להוסיף. מפסוקים אלו משמע כי עיקרה של מצוות קידוש ה' היא במיתה על קידוש ה', דבר שנראה סותר את פשט התורה שאמרה "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהֹוָה" (שם יח, ה), ולכן יש לשאול מה עניינה של מצוות קידוש ה'?
14:30 (20/03/14) הרב חנניה מלכה
למות על קידוש ה'

למות על קידוש ה', זו היא מדרגה גבוהה מאוד. כפי שמספרת הגמרא על רבי עקיבא שהוצא להורג בגיל מאה ועשרים, והיה שמח על שהוא הולך למות על קידוש ה', "אמר להם (ר"ע לתלמידיו) כל ימי הייתי מצטער (מחכה לקיים) על פסוק זה (ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך) "ובכל נפשך". (שעליו דרשו חז"ל) אפילו נוטל את נשמתך (תאהב אותו). אמרתי, מתי יבא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו?" (ברכות סא:).  

עוד מצינו כי מר"ן "הבית יוסף" רצה מאוד למות על קידוש ה', עד כדי כך שהמלאך המגיד(בספר מגיד מישרים, אזהרות וסייגים) הבטיח לו שאם הוא יקיים את כל ההנהגות שהוא אומר לו, הוא יזכה בסוף למות על קידוש ה', וזה לשונו: "ובתר כל דין אזכך לאיתוקד על קדושת שמי, וכל חובך ועונותיך ישתאבון בנורא"

תרגום: ואחרי שתעשה כל מה שאני אומר לך תזכה להישרף על קדושת ה', וכל עוונותיך יתבטלו באש.

לחיות על קידוש ה'

למות על קידוש ה' זו אומנם מדרגה גבוהה מאוד, אך צריך לדעת כי עיקר המושג של קידוש ה' הוא דווקא בחיים על קידוש ה', ולאו דווקא במיתה. כפי שמבאר הרמב"ם בהלכה הראשונה מהלכות קידוש ה', וזה לשון קודשו: "כל בית ישראל מצווים על קדוש השם הגדול הזה שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר: "ולא תחללו את שם קדשי". כיצד, כשיעמוד (אם יעמוד) עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, או יהרגנו, יעבור ואל יהרג (יחיה)שנאמר במצוות: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וחי בהם, ולא שימות בהם. ואם מת ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו" (ואח"כ מונה הרמב"ם את ג' העברות הידועות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שעליהם בלבד נאמר "ייהרג ואל יעבור").

ה' הביאינו לעולם על מנת שנקדש את שמו בחיינו, ולא במותנו. איננו צריכים למות כדי לקדש שם שמים, ההיפך הוא הנכון. עיקר מגמת היהדות היא שהאדם יחיה חיים של קדושה, יבנה בית של קדושה, יעבוד בקדושה, יאכל בקדושה, יישן בקדושה. קידוש ה' עושים בעיקר במהלך החיים.

 

הקדושה בפרטים

המושג 'קדושה' הרוחני והמופשט מתבטא בחיים, בפרטים. בית הרוצה להתקדש, צריך להוסיף פרטים של קדושה, הקפדה על הלכה חדשה, דקדוק נוסף בשמירת הלשון, אמירת דבר תורה בכל ארוחה, וכן על זה הדרך. הפרטים בונים את הקדושה בבית, ככל שהבית מנוהל יותר ויותר על פי רוח ההלכה, הוא הולך ומתקדש, ובזה מקיים האדם את המצווה לחיות על קידוש ה'.

קידוש ה' באומה

כמו שחשוב שכל יהודי בביתו יקיים את מצוות קידוש ה', כך חשוב לא פחות שעם ישראל בתור עם יקיים את מצוות קידוש ה'. המושג קידוש ה' של 'עם ישראל' הוא ביחס לגויים, כמו שאמר משה רבנו "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם" (שמות לב, יב). קידוש ה' ברמת האומה פרושו, שהגויים על ידי התבוננותם בנו, מכירים באמיתות דברי ה' בספרי הנביאים.

התקיימות דברי הנביאים

עצם העובדה שעם ישראל נמצא כיום בארצו היא גופא קידוש ה' גדול מאין כמותו, שכן העמים והדתות רואים שכל ניסיונותיהם במהלך ההיסטוריה למחות את עם ישראל ודתו, ולהתנגד לנבואות ישראל המבטיחות כי עם ישראל ישוב לארצו ויבנה את ממלכתו, עלו בתוהו. שהנה עם ישראל חזר לארצו, והקים את ממלכתו כדבר ה' על ידי נביאיו.

לסיכום

המושג קידוש ה' בעיקרו הוא בחיי היום יום. כל אדם מקדש את חייו ואת ביתו על ידי שמירת ההלכה ורוחה. עיקר קדושת ה' צריכה לבוא לידי ביטוי דווקא בחיים, אך במצבים מסויימים, כגון שכבר נגזר על האדם למות בגלל שהוא יהודי, אז, ורק אז, זו מדרגה גדולה למות על קידוש ה'.