פסח - "אני הוא ולא אחר"

פסח - "אני הוא ולא אחר"
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ" (הגדה של פסח). בהגדה נאמר "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ". נשאלת השאלה, אם אבותינו היו עובדי עבודה זרה איזו זכות עמדה להם שנגאלו משם?
10.4.14 הרב חנניה מלכה

מ"ט שערי טומאה

בני ישראל במצרים אכן היו משוקעים בטומאה גדולה. חז"ל מבארים שיש חמישים דרגות של קדושה, וכנגדם חמישים דרגות של טומאה. ובכתבי האריז"ל מובא שבני ישראל היו באותה שעה במט' שערי טומאה. ואם לא היה מצילם ה' ממצרים, היו נכנסים לשער ה - נ', ואז אי אפשר היה כבר להוציאם משם מחמת הטומאה.

פסוקים הפוכים

בשיר השירים יש שני פסוקים הפוכים זה לזה. האחד אומר: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג), והשני אומר: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" (שם ב, טז). לגבי המשמעות של השוני בין הפסוקים מבארת תורת החסידות ש'דודי', זה הקב"ה ברוך הוא, 'ואני', זה עם ישראל (השכינה הקדושה).

שני אופנים
     
 פסוקים אלו מרמזים על שני אופנים שדרכם עם ישראל והקב"ה מתקרבים זה לזה:

 האחד: שעם ישראל בתחילה מתקרב לה' יתברך על ידי תשובה ומעשים טובים ואז הקב"ה מתקרב אליו. ההתקרבות הראשונית היא מצידנו ואח"כ מצד ה'. אופן זה מרומז בפסוק "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (עם ישראל מתקרב לה' ואח"כ ה' מתקרב אליו).

 והשני: שה' מתקרב אלינו בתחילה. ואחרי שהוא מקרב אותנו אליו אנו שבים אליו בתשובה.ההתעוררות הראשונית להתקרבות באה מצד הקב"ה, ואח"כ אנו שבים אליווהאופן הנ"ל מרומז בפסוק "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" (קודם הדוד מתקרב, ואח"כ אנחנו).

שתי בחינות הפוכות אלו רמוזות גם בפסוקים, "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג, ז), ו"הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" (איכה ה, כא).

חגי תשרי ופסח

הדבר מתבטא גם בחגי ישראל. יש חג שהוא בבחינת "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" כמו חגי תשרי (ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים), בהם ההתקרבות של ה' תלויה בהתעוררות הראשונית שלנו אליו.

ויש חג כמו חג הפסח שהוא בבחינת "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ", דהיינו שה' מתקרב אלינו ונותן לנו 'ליל שימורים', לילה המשומר מן המזיקים, בו הוא מוציא אותנו ממצרים ברחמים גמוריםלאחר מכן אנחנו צריכים להתקרב אליו בתשובה שלמה.

הנהגת הייחוד והנהגת המשפט

הרמח"ל בספריו השונים מבאר שיש שתי הנהגות היוצאות מה' יתברך ובהם הוא מנהיג את העולם: הנהגת המשפט, והנהגת היחוד.

הנהגת המשפט  - פרושה שמרגע שניתנה הבחירה החופשית כל אחד יקבל שכר או עונש לפי מעשיו לטוב ולרע. ולכן החוטא יענש, ומקיים המצוות יקבל שכר טוב.

 

הנהגת היחוד - משמעותה שהעולם מונהג במטרה מאוד מסוימת והיא, להגיע לייחודו של ה' יתברך. ולכן כל המהלכים בהיסטוריה, מבלי שנשים לב, לאט לאט מובילים אם נרצה או לא נרצה למצב בו יתייחד שמו יתברך בעולם.

בדרך כלל שתי הנהגות אלו משולבות זו בזו. כלומר הנבראים בוחרים בבחירה חופשית לטוב או לרע, ותוך כדי קיבול השכר והעונש על מעשיהם צועדת הבריאה כולה לקראת ייחוד שמו יתברך.

אלא שלפעמים הבריאה המונהגת בהנהגת המשפט כל כך מתדרדרת עד שמתחייב שהנהגת הייחוד תתערב בצורה יוצאת דופן בנעשה בעולם, בצורה לא טבעית.

על פי דברים אלו מובן יותר עניין גאולת ישראל ממצרים למרות שלא היו ראויים. שכן ישראל מצד עצמם לא היו ראויים להיגאל, אך מצד הנהגת הייחוד ישראל חייבים להיגאל על מנת לייחד את שם ה' בעולם, ולכן גאלנו ה' ברחמים גדולים ממצרים.

רחמים גמורים

מעין הסבר זה מבאר רבי יוסף גקטיליא בספרו "שערי אורה":

"יש לנו להודיעך כי כשהגיע הזמן שאמר הקב"ה לאברהם לגאול את ישראל ממצרים, לא היינו ראויים לגאולה...מה עשה הקב"ה? ראה שהגיע הקץ וראה שלא היו ישראל ראויים לגאולה, אז נתגלו פני הכתר (הרומז להנהגת הייחוד הנ"ל), שהוא עולם הרחמים הגמורים...ונהפכה מידת הדין לרחמים, ובסיבה זו אתם נגאלים. כי לא הייתם ראויים להיגאל מצד מעשיכם הרעים, אלא שהגיע הקץ ונתגלו פני הרחמים, ובשם הרחמים...אתם נגאלין, אף על פי שאינכם ראויים לכך" (שערי אורה, השער התשיעי).

אני ולא מלאך

על פי דברינו מובן מה שנאמר בהגדה שה' גאלנו "לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ... שֶׁנֶּאֱמַר, אֲנִי יְהֹוָה, אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר".

כיוון שהמלאכים והשרפים רגילים להנהגת המשפט בה כל אחד מקבל שכר כפי מעשיו, לכן הם לא היו יכולים לגאול את בני ישראל ממצרים. רק ה' בכבודו ובעצמו יכול ברחמיו המרובים להוציאנו ממצרים מצד מטרת הבריאה, שהיא ייחוד שמו בעולם, הנעשה על ידי ישראל.

לסיכום
      למרות שבני ישראל לא היו ראויים להיגאל ממצרים מצד עצמם, גאלם הקב"ה מצד אהבתו אותם, בבחינת "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ". וכן מצד "הנהגת הייחוד", שהגיעה העת שייצאו בני ישראל ממצרים וימלאו את תפקידם בעולם.