שבועות - שתי מתנות

שבועות
שתי מתנות
"וַתִּתֶּן לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ...אֶת יוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה...זְמַן
מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ" (תפילת החג) מדוע לא מוזכר בתורה כי
חג שבועות הוא חג מתן תורה?
הרב חנניה מלכה 2.6.14

חג הביכורים

בתורה נאמר כי חג שבועות הוא חג הביכורים. "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"(שמות כג, טז). "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד, כב) "מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה...בִּכּוּרִים לַיקֹוָק" (ויקרא כג, יז).

בכל מקום שחג השבועות מוזכר בתורה הוא מאופיין על ידי מתן הביכורים. בתורה לא מובא שהסיבה לחגיגת חג השבועות היא מתן תורה, אך בפועל כיום אנו מתרכזים ומציינים יותר את עניין קבלת התורה יותר מאשר את עניין מתן הביכורים. דבר זה בא לידי ביטוי:

א. בתפילה בה אנו מציינים את מתן תורה בלבד: "ותיתן לנו את יום חג השבועות הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, זמן מתן תורתנו".

ב. בתיקון שאנו עושים בלילה זה כתיקון לאבותינו שישנו בליל מתן תורה, ועל ידי הלימוד אנו מתכוננים לזמן מתן תורה המגיע בבוקר.

חג מתן תורה

המקור לכך שניתנה תורה לישראל בחג השבועות נמצא בדברי חז"ל: "תנו רבנן: בשישי לחודש(סיון) נתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר בשבעה בו" (שבת פו.).

יש לבאר:

א.                 מדוע התאריך של מתן התורה לא נזכר בתורה, שכן הרבה תאריכים הנראים חשובים פחות צויינו בה? מדוע דווקא את קביעת התאריך של מתן תורה היא השאירה לחז"ל?

ב.                 מדוע אנו מביאים יותר לידי ביטוי את עניין קבלת התורה כפי שביארנו, הן בתפילה והן בשאר ענייני היום, מדוע למשל שלא נציין בתפילה את מתן הביכורים ונאמר 'את יום הבאת הביכורים הזה', התרכזותנו דווקא בעניין מתן התורה, מהי משמעותה?

משמעותה של מתנה

חג השבועות הוא חג של מתנות. אנו נותנים לה' מפרי אדמתנו, וה' נותן לנו את התורה.

כאשר אדם נותן מתנה לחברו יש לו שתי מטרות. האחת חיצונית והשנייה פנימית יותר:

החיצונית - ליהנות את המקבל.

דוגמא: אם נתן אדם לחברו ספר, הרי מטרתו היא שחברו יעשה בו שימוש, שיקרא בו ושישכיל. ואם קנה אדם תכשיט לאשתו הרי מטרתו היא שתענוד את התכשיט ותהנה ממנו. וכן על זה הדרך.

הפנימית יותר - מטרת נותן המתנה לגלות רגש של חיבה למקבל. להביע רגש של אהבה ורצון של הטבה כלפי המקבל, לגלות רצון להתקשרות עם המקבל.

הדבר בא לידי ביטוי בפועל על ידי נתינת המתנה. הרגש מתגלם בסופו של דבר בספר או בתכשיט, אך מאחוריו טמונה מטרה סמויה יותר הנותנת לאותו ספר או תכשיט משמעות עמוקה יותר, משמעות של רצון להתקשרות, של רצון להתחברות, של רצון להטבה.

מעלת מתן תורה     

וממילא מובן כי כאשר ה' נתן לנו את 'מתנת' התורה, קבלנו שני דברים:

א. את עצם התורה ש"יקרה היא מפנינים", מתנה נפלאה מאין כמותה.

ב. מאחורי נתינת מתנה נפלאה זו קיבלנו דבר נוסף. הקב"ה גילה על ידי מתנה זו את אהבתו קרבתו והתחברותו אלינו, את העובדה שאנו קשורים אליו ומחוברים אליו.

גילוי חיבה זה הוא המשמעות העמוקה של נתינת התורה לישראל, וזו הסיבה הפנימית לחגוג ולשמוח על מתן תורה. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" נתינת התורה מגלה את בחירתו בנו ואת הקשר הקיים בינינו.

וכך גם כאשר אנו מקריבים ביכורים, הערך המתגלה הוא רצוננו להתקרב, להתקשר, להדבק בה', לגלות רגש אהבה, של רצון להתקרב.

אלו הן המשמעויות של נתינת המתנות בחג השבועות.

שני מיני התקרבויות

השפת אמת מבאר כי בשבועות ישנן שתי תנועות של התקרבות. משל, מעין שני אנשים המתקרבים זה לקראת זה משני כיוונים שונים: רק שכאן ההתקרבות אינה בין בני אדם, אלא היא בין ה' לישראל. ישראל מתקרבים לקראת ה', וה' מתקרב לקראת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בשתי הלחם שמקריבים במקדש, שכל אחד מהם מייצג צד של התקרבות.

ישראל המתקרבים רוצים להראות שה' קשור אליהם ומחובר אליהם ואוהב אותם, ולכן הם מתפארין, "יום מתן תורתנו", וזה על פי מה שביארנו באריכות שנתינת התורה מבטאת את קרבת ה' אלינווה' המתקרב אלינו מתפאר במתנות שאנו מביאים לו, שהם הביכורים, ושמח ברגש שאנו מגלים, לרצון של התקרבות אליו.

כל צד מהמתקרבים מדגיש את הצד של האחר:

 

הקב"ה כותב בתורה רק את עניין הביכורים שבזה מתגלה קרבתנו אליו, ובה הוא מתפאר. התורה מייצגת את הצד של ה' ולכן מוזכר בה רק עניין הביכורים. ישראל לעומת זאת (שחז"ל מייצגים אותם) מדגישים את עניין נתינת התורה, את עניין המתנה שה' נתן לנו, ובכך מתפארים בזה שה' התקרב אלינו ורוצה בנו, ועל ידי כך מתקרבים לה'. וזו הסיבה שהתורה השאירה לחז"ל לכתוב את תאריך נתינת התורה, כדי שעם ישראל יבטא ויפאר את התקרבותו של ה' אליו.

וזה לשון השפת אמת "בשבועות יש שני סוגים של התקרבות: א. ליבות בני ישראל (מתקרבות)לה' יתברך.ב. והתקרבות המקום ברוך הוא לבני ישראל, וזה שתי הלחם. ובני ישראל מתפארים ביום מתן תורתנו.

וה' יתברך בתורה מחשב עיקר החג על התקרבות ליבות בני ישראל, דכתיב: ביום הביכורים"(שפת אמת לשבועות, שנת תרל"ו).

לסיכום:

ראינו שישנם שני עניינים בחג השבועות: מתן ביכורים, ומתן תורה.

בתורה מודגש עניין הביכורים בלבד, ובחז"ל מובא שביום זה ניתנה התורה. הכוונה היותר עמוקה בנתינת מתנה היא להראות קשר של חיבה, אהבה, רצון להתחברות, ואלו הן המשמעויות של נתינת המתנות שלנו לה', ושל ה' לנו בחג השבועות. בחג זה יש שני מיני התקרבות וכל צד מתפאר במתנה של חברו, ולכן בתורה מודגש דווקא עניין הביכורים, ומצידנו מודגש יותר עניין מתן תורה.