פרשת חוקת - מדוע לא נכנס משה רבנו לארץ

פרשת חוקת - מדוע לא נכנס משה רבנו לארץ
יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ, יב) מדוע קיבל משה רבנו עונש כבד כל כך על חטא "מי מריבה". כלום אין למשה זכויות, הלא פרט לחטאו כאן, משה רבנו עשה ופעל רבות למען כלל ישראל ואף חרף נפשו למען עם ישראל בחטא העגל. ולכן מתבקשת השאלה על מה חורי האף הגדול הזה? וביותר קשה להבין מדוע העונש הזה בדווקא, הלא בזכות משה נכנסו ישראל לארץ, ודווקא בעונש אי כניסה לארץ נענש משה! מדוע אי אפשר היה לבחור לו עונש אחר?!
הרב חנניה מלכה 26.6.14

הקדמה

בתנא דבי אליהו רבא נאמר: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב" (תנדב"א, פ"כה). כלומר אבותינו הם סמל דמות ומופת שאנו צריכים לשאוף אליו, להידבק בו ולהידמות לו. ועל פי זה כתב בספר 'שם עולם': "צריך האדם לידע, שהדורות שלפנינו, כל מה שהוא מוקדם בזמן הוא מוקדם במעלה" (שם עולם ח"א, פ"כד). ולכן כאשר אנו דנים לגבי דמות ענקית כמשה רבנו גדול הנביאים. עלינו לגשת לנושא זה ברתת וזיע.

סימן או סיבה

ראשית עלינו לבחון האם חטאו של משה כאן הוא הסיבה שבגללה לא נכנס משה לארץ, או שנפילתו כאן מהווה סימן, מגלה איזו תכונה כללית שגרמה לו להענש, תכונה שבאה לידי ביטוי גם במקרה הזה, אבל לא רק בו, וקיומה של תכונה זו הוא סיבת העונש ולא חטא מי מריבה בדווקא.

לטענה זו יש ביסוס מדברי ההמדרש המבאר כי על משה רבנו נגזר שלא להיכנס לארץ כארבעים שני לפני חטא מריבה, עוד בזמן שבני ישראל היו במצריים. לאחר שמשה אמר לקב"ה "למה הרעותה לעם הזה". וזה לשון המדרש: "וישב משה אל ה' ויאמר: ה' למה הרעותה לעם...מכאן את למד שנטל משה את הדין שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב וידבר אלהים אל משה, שישב עליו במדת הדין" (תנחומא וארא, א).

שלושה סיפורים

התורה אינה מגלה מדוע נבחר משה להנהיג את עם ישראל, היא כן מספרת לנו על שלשה מאורעות שקרו עם משה ולאחר מכן היא מספרת לנו שמשה נבחר. נוכל להסיק מכאן שבזכות התנהגות משה במקרים אלו ובזכות צורת תגובתו והתכונות שגילה שם, הוכיח משה שהוא ראוי להנהיג את ישראלמהם המקרים שעל ידם נבחר משה?

המקרה הראשון

המקרה הראשון קורה כאשר משה גדל ויצא מביתו, בית פרעה המפואר, אל אחיו: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב, יא). משה יוצא מבית פרעה ונתקל באי צדק, נתקל בעוול. איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. משה מגיב מיד בתגובה חריפה והורג את המצרי.

המקרה השני

המקרה השני קורה ביום השני:

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שם, יג). גם פה מוצאים אנו תגובה מיידית מצידו של משה למקרה של עוול. משה מיד מעיר ומוכיח את הרשע במריבה של שני אנשים שכלל אינו מכיר.

המקרה השלישי

המקרה השלישי שהתורה מספרת הוא כאשר בורח משה מבית פרעה ומגיע לבנות מדיין: "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר. וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרֲשׁוּם וַיָּקָם משֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (שם טו - יז)משה בורח מבית פרעה למדבר, לעבר עתיד לא ידוע. הוא אמור להיות מרוכז מאוד בעצמו, לתכנן את עתידו ובוודאי לא להתייחס לסביבה. וכאן שוב משה מגיב למקרה של אי צדק, מקרה שכלל לא קשור אליו או לעמו אלא למקרה של אי צדק בין גויים שאינו מכיר.

מה התגלה

משה רבנו מגלה בכל המקרים הללו:

 א. תכונה של חוסר השלמה עם מציאות שאינה אידיאלית. תכונה של תיקון כל מה שנראה מעוות במציאות.

ב. דרך מוחלטת לתיקון. אין הוא בוחל באמצעים, ואין הוא מתחשב במסגרות העולם, בחוקי העולם, אלא מגיב על פי ראייתו האידיאלית כיצד העולם צריך להיראות. תגובה חדה, מיידית וחריפה.

תכונות נצרכות

שתי תכונות אלו: אי השלמה עם מציאות קלוקלת ותגובה חריפה ומידית, נצרכות למנהיג שישחרר את עם ישראל ממצרים כיוון ש:

א. עם ישראל השקוע כבר 210 שנים בשיעבוד מצרים כלל אינו חושב על שחרור מהשיעבוד, או על כך שהוא צריך להיות עם נורמלי החי בארץ משלו בחירות גמורה. צריך מישהו שעדיין יכול לראות את המציאות בצורה מפוכחת ולהגדיר שכאן יש עוול, שיש כאן טעות.

ב. הדרך לשחרור לא תבוא ב"תהליך שלום", בשיחות, אלא במאבק, בכפייה, בכח. שכן אין שום סיבה בעולם שהעם המשעבד ישחרר את העם המשועבד. המהפך יגיע בכח, בהפיכה.

 לצורך זה צריך את משה, שהוא אינו משלים עם המציאות. שיכיר בכך שעם ישראל צריך לצאת ממצרים, ושיעשה זאת בדרך תקיפה וינקוט בכל האמצעים על מנת ליישם זאת.

שינוי נוסף עם ישראל צריך לעבור. מעם רגיל ככל העמים לעם אלוהי, לעם שיקבל תורה ויחיה על פיה.

שינוי זה אף הוא מצריך מנהיג עם שתי התכונות שהזכרנו

א. שבכלל יחשוב שצריך שיהיה שינוי שיהפוך את עם ישראל לעם ה'.

ב. שיעשה זאת בצורה מוכרחת ומידית, שכן שינוי כזה אמור לבא בצורה מושלמת ועוד יתבאר.

הנהגת משה

ואכן במהלך כל דרכו של משה אנו מוצאים כי משה רבנו פועל על פי האידיאל הגמור ובכוח לשינוי המציאות. בכל מהלך השחרור של בני ישראל ממצרים מוצאים אנו את משה מאיים על פרעה ומכה בו. ברגע שאין הים נבקע, משה לוקח את המטה ונוטה ידו על הים. וכשבני ישראל מבקשים מים בפעם הראשונה, משה מכה בסלע. הרבה מכות אנו מוצאים אצל משה.

מעברים נעשים בקיצוניות

המעבר מעם משועבד לעם משוחרר בא בקיצוניות וכן המעבר מעם השקוע במט' שערי טומאה לעם החי במט' שערי קדושה בא בקיצוניות, שכן תמיד המעברים למצב הפוך הם קיצוניים.

מעין מה שכתב הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות לגבי עבודת הנפש הפרטית, שכאשר רוצים לשנות מידה כל שהיא, נוטים בקיצוניות לצד השני בתחילה על מנת להשתנותהמהפכים צריכים להתבצע בצורה קיצונית, ולצורך זה משה הוא בדיוק האיש המתאים.

המהפכים המתבצעים על ידי משה שניים הם: האחד חומרי יותר, שחרור בני ישראל ממצרים, השני רוחני יותר, מהפך מעם גשמי לעם רוחני. מעם ככל העמים, לעם אלוהי שמציאות רוחנית גבוהה מאוד שוכנת בקרבו. ולצורך שתי מהפכות אלו נבחר דווקא משה להובילם. האיש שהוכיח את עצמו כמי שיכול להוביל מהפכים קיצוניים שכאלו בהתנהגותו במקרים הראשונים שמולם התמודד.

שני שלבים

המעבר שעם ישראל עובר מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ וחיים בה, מורכב משני שלבים:

א. יציאת מצרים עד שלב הכניסה לארץ.

ב. שלב הכניסה לארץ והחיים בה.

ההוצאה ממצרים

השלב של יציאת מצרים עד הכניסה לארץ מתבצע בעיקר על ידי ה'.

ה' בכבודו ובעצמו נגלה לעם ישראל וגואלם על ידי ניסים גלויים ומוכרחים, ומחולל שינויים רבי עוצמה בזמן קצר מאוד יחסית.

הדבר בא לידי ביטוי בכל הניסים שחולל ה', בזמן קצר: המכות, האותות, קריעת ים סוף ומתן תורה שבו בין רגע הגיע כל העם לדרגת נבואה. הרבה שינויים לא טבעיים ולא נורמלים שקרו בזמן קצר יחסית על ידי ה', הפכו את עם ישראל לעם משוחרר ואלוהי.

הכניסה לארץ

השלב השני של הכניסה לארץ וההתישבות בה הרבה יותר טבעי ומדורג. לאט לאט עם ישראל הולך וכובש את ארצו. עם הכניסה לארץ מתבטלים הניסים שהיו במדבר, המן, הבאר וענני הכבוד. הכיבוש הוא איטי יותר, וההתפתחות הרוחנית איטית יותר, רצופת משברים המתנהלים לאורך דורות שלמים. שינויים המתפרסים על פני ספר יהושע וספר שופטיםכאן עם ישראל לא קונה או מקבל שום מדרגה במהירות, הכל קורה לאט יותר ובצורה מודרגת.

מנהיגים שונים

כיוון שצורות ההתפתחות בשני השלבים שונות, ממילא צורות ההנהגה הן שונות. וכיוון שצורות ההנהגה שונות גם צורת המנהיגים צריכה להיות שונהלתקופה הראשונה צריך מנהיג שיוביל מהלכים קיצוניים ופתאומיים. מנהיג עם מבנה פנימי שכזה המתאים להנהגה כזאת. ואילולשלב השני צריך מנהיג אחר, עם מבנה פנימי אחר. לא מנהיג מחולל שינויים בצורה מהירה ולא טבעית, אלא מנהיג הפועל יותר בתוך המסגרות הטבעיות.

יסוד ההתאמה

ונראה שזהו עומק העניין וזוהי סיבת אי כניסתו של משה לארץ:

משה מתאים יותר להוביל את המהלך של דור המדבר שבו השינויים הם מהירים וקיצוניים, דבר המתאים לתכונתו של משה שהיא "יקוב הדין את ההר" (תוספתא סנהדרין א, ג), תכונה שעל פיה ובגללה נבחר כפי שהראנואבל את המהלכים לאחר הכניסה לארץ שהם יותר טבעיים מדורגים ואיטיים, צריך מנהיג אחר להוביל.

לסיכום

אחת מההסיבות המרכזייות שבעקבותיה נבחר משה להנהיג את ישראל היא תכונת ההחלטיות, הקיימת אצל משה כפי שתיארוה חז"ל: "משה היה אומר יקוב הדין את ההר" (סנהדרין ו:).

תכונת הנהגה זו נצרכה לשינויים הגדולים והמהותיים שעבר עם ישראל בתקופת המדבר, אך מאידך היא פחות התאימה להנהגת הארץ. דבר המראה כי חטא מי מריבה אינו הסיבה לאי כניסתו לארץ, אלא מהווה סימן לכך שמשה לא מתאים באישיותו (השואפת לממש את האידיאלים באופן מהיר ומוחלט) להנהגה זו, שכן בארץ המהפכים הם יותר איטיים, יותר מדורגים.