פרשת בלק - הפגם והתיקון של עבודת פעור

פרשת בלק
הפגם והתיקון של עבודת פעור

"וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ג) בפרשתנו אנו קוראים על חטאם של בני ישראל שנצמדו לבעל פעור. חטא שבעקבותיו נהרגו במגפה עשרים וארבעה אלף איש. מה הוא עניינה של עבודת בעל פעור? האם היא רלוונטית גם לימינו אנו? מדוע נקבר משה רבנו מול בית פעור?
הרב חנניה מלכה 3.7.14

החטאת בני ישראל

בפרשה מובא כי לאחר שבלעם לא הצליח לקלל את ישראל הוא שלח אליהם את בנות מדיין שיעבידו אותם עבודה זרהבתחילה הן שידלו אותם לדבר עברה ותוך כדי, הכריחו אותם להשתחוות לבעל פעור, כפי שמבאר רש"י, "כשתקף יצרו עליו ואומר לה הישמעי לי, היא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה" (רש"י על במדבר כה, ב).

המטרה עבודת בעל פעור

עיקר מטרת בנות מדיין הייתה להחטיא את בני ישראל בעבודת בעל פעור. כמו שמובא בפרושו של רש"י על הפסוק "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר(במדבר כה, יז - יח), וזה לשונו, "כי צוררים הם לכם...שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור(רש"י שם).

בנות מדיין הצליחו במשימתם העיקרית כפי שמבאר הכתוב "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל...וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר(שם, ג - ה). משה לא אמר לשופטי ישראל להרוג את החוטאים בזנות, אלא דווקא את הנצמדים לבעל פעור.

עוון בעל פעור לא נשכח

עוון בעל פעור לא נשכח ולא נסלח במהלך הדורות. גם שנים רבות אחרי דור המדבר חוזר חטא זה ונזכר בכתובים:

בספר דברים מזכיר משה רבנו לבני ישראל עוון זה: "עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמידוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" (דברים ד, ג).

בספר יהושע מובא כי גם לאחר הכניסה לארץ עדיין חששו בני ישראל מעוון זה: הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְהֹוָה" (יהושע כב, יז).

הנביא הושע מזכיר חטא זה: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל...רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת" (הושע ט, י).

ואף דוד המלך בספר תהילים מזכיר חטא זה: "וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים. וַיַּכְעִיסוּ בְּמַעַלְלֵיהֶם וַתִּפְרָץ בָּם מַגֵּפָה" (תהילים קו, כח - כט).

משה רבנו מגן עלינו מפניו עד עתה

החשש מפני הנזק של בעל פעור הוא חשש תמידי, שהרי הכתוב מעיד כי משה רבנו בכבודו ובעצמו נקבר מול בעל פעור: "וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהֹוָה. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד, ה - ו).

איננו יודעים היכן משה קבור, אבל אנו יודעים כי הוא קבור מול בית פעור, כלומר, ישנה חשיבות גדולה לכך שמשה יקבר מול בית פעור. והתוספות מבארים: "מפני מה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור - ומדרש אגדה, בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות מואב באותו פרק, בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר עוון, וכשהוא רואה קברו של משה חוזר ושוקע"(תו"ס ד"ה מפני מה, סוטה יד.).

היוצא מדברנו שעוון בעל פעור הוא לא עוון חד פעמי שחטאו בו בני ישראל, אלא הוא פגם שורשי שהיה ומלווה אותנו, ועד היום אנו צריכים לחשוש ממנו, אלא שצריך להבין מהי המשמעות של עבודת בעל פעור לימינו אלה.

מהי עבודת בעל פעור

המשנה מבארת מהי עבודת בעל פעור: "הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ" (סנהדרין פ"ז, מ"ו), ומבאר רבנו עובדיה מברטנורא במקום: "הפוער עצמו - מתריז רעי (עושה צרכיו) לפניו". כלומר על מנת לעבוד לבעל פעור היו צריכים להגיע למקום הפסל ולעשות צרכים גדולים לפניו, וזו הייתה עבודתו.

עבודה מכוערת במיוחד

אם ננסה לדמיין לעצמנו כיצד היה נראה המקום של עבודת בעל פעור יש חשש סביר שנבוא לידי גיעול הנפשקשה להבין שהייתה עבודה זרה כל כך מכוערת ומבוזהמילא עבודה זרה הקשורה לאיסורי עריות או להנאה כל שהיא, אנו מסוגלים להבין מדוע עבדו אותה, אבל להתכנס למקום מסויים ולעבוד עבודה זרה על ידי עשיית צרכים לפניה זה דבר תמוה ביותר.

עבודה זרה שבזרות

המהר"ל מבאר כי למרות שהיו סוגי עבודה זרה רבים, דווקא עבודת בעל פעור נקראת עבודה זרה במיוחד, בגלל שהיא ממש זרה, שהרי אין שום היגיון לעשותה. וזה לשונו, "ולכך עבודה זרה זאת שהיו פוערין לפניה, ואין דבר זר כמו זה, וראוי עבודה זרה זאת שתקרא עבודה זרה" (חדושי אגדות ח"ג, עמוד קסה, סנהדרין). ובמקום אחר מבאר המהר"ל "כי אין עבודה זרה בעולם שכל כך גנאי לאדם, כמו פעור, שהיו מתריזים לפניה" (חידושי אגדות ח"ב, עמוד נו, מסכת סוטה).

רוח שטות

בתחילת פרשת בנות מדיין נאמר, "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים" (במדבר כה, א), לפי הפשט, השיטים זה שם מקום, אך רבי צדוק הכהן מלובלין מבאר שהמילה שיטים באה מלשון שטות. רוח השטות הגדולה שהייתה לבני ישראל היא הגורם היחידי ששכנע אותם לעבוד עבודה זרה כל כך שפלה. וזה לשון קודשו: "הקליפה של פעור שבשיטים, לשון שטות, כאמרם ז"ל: אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ועיקר רוח שטות הוא בקליפת התאווה שהיה בעבודת פעור" (פרי צדיק פרשת מטות).

שני סוגי יצר הרע

אם נעמיק בדברי רבי צדוק הכהן נגלה יסוד עמוק בנפש האדם. כאשר היצר הרע בא להחטיא את האדם, הוא עושה זאת בב' דרכים, האחת דרך השכל ווהשנית דרך רוח שטות. דרך השכל: הוא מסביר לאדם מדוע כדאי לו לחטוא בהיגיון כל שהוא, והאדם משתכנע. מעין מה שנאמר במעשה נחש וחוה שבדרך השכל, בשיחה, הוא שכנע אותה לאכול מעץ הדעת. דרך רוח שטות: הוא אומר לאדם לחטוא בלי לנסות להבין מה הוא עושה. לחטוא סתם בלי שום שכל. החטא של בעל פעור הוא בבחינת חטא הנובע מתוך רוח שטות.

קל יותר להתמודד עם מי שנפל ברשת היצר הרע השכלי, ניתן לשכנעו ולדבר על ליבו בהסבר נכון מדוע הוא טועה. אך לנסות לדבר עם אדם שכולו מלא רוח שטות ורצון בלתי מוסבר לחטוא, קשה מאוד וכמעט שהדבר בלתי אפשרי.

עבודת בעל פעור בימינו

 עבודת בעל פעור, שהיא עבודה זרה בתכלית, היא בבחינה הזאת של חטא הנובע מרוח שטות גמורה. למרות שזה ממש מגעיל לעבוד או להיות במקום העבודה זרה הזאת וגם אין שום היגיון לעבוד אותה - עבדו אותה.

נמצינו למדים שעוון בעל פעור בשורשו לא נגמר. כל מקום שהאדם הפרטי או דור שלם, עושה חטאים בלי שום היגיון, חטאים הנובעים מרוח שטות גדולה, הוא למעשה ממשיך את אותו חטא קדום של עוון בעל פעור.

מדוע משה נקבר מול בעל פעור

 אנו יודעים שמקום קבורתו של משה לא נודע, אך התורה מציינת שהוא נקבר מול בעל פעור. ברור כי התורה שכתבה שמשה נקבר מול בעל פעור לא התכוונה לתת לנו סימן היכן הוא המיקום הגאוגרפי של הקבר שלו, שכן מיד לאחר מכן נאמר, שלא נודע מקום קבורתו של משה. "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים לד, ו). אלא ודאי באה התורה להשמיע לנו שהתיקון לשורש הפגם של עוון בעל פעור הוא עניינו של משה רבנו.

משה הוא בחינת הדעת

משה רבנו, עיקר עניינו היה למסור את התורה לישראל ולהראות את הדעת הגדולה שיש בה. כפי שנאמר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים ד, לה). עד לימי משה לא הייתה בעולם ידיעת ה' ומזמנו של משה אשר הוריד את התורה, כל הרוצה, יכול לדעת את ה' ולהכיר אותו.

הדעת היא התכונה ההופכית לרוח שטותשורש הבעיה של החוטא מפני רוח שטות שבו, היא שאין בו דעת. אם הייתה בו דעת בעת החטא הוא לא היה חוטא. התרופה היחידה לרוח שטות היא רק הדעת.

מדוע משה נקבר מול בעל פעור

מכיוון שהכוח השורשי של משה - הדעת - הוא כנגד הכח השורשי של קליפת בעל פעור - רוח השטות. מספרת לנו התורה כי משה נקבר מול בעל פעור ללמדנו שהכח היחידי המסוגל להתמודד מול הקליפה הזו הוא בחינת הדעת של משה רבנוודברים אלו מפורשים בדברי רבי צדוק הכהן מלובלין: "רק על ידי משה רבנו עליו השלום שהוא בחינת דעת שבקדושה הוא המנגד ומבטל הקליפה של פעור שבשטים לשון שטות...וכל מי שיש בו מבחינת דעת של משה רבנו עליו השלום, נבזה ונמאס בעיניו דבר זה...ולכן הייתה קבורת משה רבנו עליו השלום מול בית פעור כדי להכניע קליפה זו על ידי קדושתו, בחינת הדעת" (פרי צדיק, פרשת מטות).

לסיכום

עבודת בעל פעור בשורשה היא לחטוא בלי שום הגיון, אלא על ידי רוח שטותפגם זה בא לידי ביטוי בדור המדבר בחטא בעל פעוראך הוא מלווה אותנו עד היוםהכח שבא כנגדו הוא בחינת הדעת של משה רבנו. וכל מי שיש בו מבחינת הדעת של משה רבנו לא יפול בקליפה של בעל פעורוזו היא הסיבה שמשה רבנו נקבר מול בעל פעור.