פרשת דברים - כיצד מוכיחים

פרשת דברים
כיצד מוכיחים
פרשתנו פותחת בתוכחת משה רבנו לעם ישראל על חטאיהם בתקופת המדבר. מהי מצוות התוכחה? במה נתייחדה תוכחתו של משה? כיצד ניתן להוכיח אדם מבלי לפגוע בו?
הרב חנניה מלכה 


"בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב"(דברים א, א).

שאלה

פרשתנו פותחת בתוכחת משה רבנו לעם ישראל על חטאיהם בתקופת המדבר.

מהי מצוות התוכחה? במה נתייחדה תוכחתו של משה? כיצד ניתן להוכיח אדם מבלי לפגוע בו?

ספר דברים

ספר דברים נקרא "משנה תורה" משום שהוא חוזר על הנאמר בתורה. בחומש זה מובאים הדברים אשר אמר משה לישראל בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצריים, באחד בחודש שבט. הספר פותח בתוכחה שהוכיח משה את ישראל, ולאחר מכן מבאר דינים שונים.

התוכחות הראשונות

כבר בספר בראשית מופיעות מספר תוכחות: תוכחת הקב"ה את אדם הראשון, את חוה אשתו ואת הנחש על חטא עץ הדעת, תוכחת ה' את קין על הריגת הבל אחיו, תוכחת ה' את שרה שצחקה כאשר שמעה שיוולד לה בן בגיל תשעים, תוכחת אברהם אבינו את אבימלך על הבארות שגזלו עבדיו, ועוד.

מצוות התוכחה

מצוות התוכחה כציווי הלכתי מופיעה לראשונה בפרשת קדושים, שם נאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט, כה)ובספר החינוך היא נמנית כאחת מתרי"ג מצוות: "מצות תוכחה לבן ישראל שאינו נוהג כשורה...בין בדברים שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום" (ספר החינוך, מצווה רלט).

ולא תישא עליו חטא

בפסוק המצווה על התוכחה נאמר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא(שם). מהמילים "וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" למדו חז"ל כי למרות שישנה מצווה לאדם להוכיח את חברו, אסור לו להוכיחו באופן שהוא יתבייש. "מנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו, תלמוד לומר: הוכח תוכיח...יכול אפילו פניו משתנות(האם יש מצווה להוכיחו גם כאשר פני מקבל התוכחה משתנות מרוב בושה), תלמוד לומר: "לא תשא עליו חטא"(כלומר צריך להיזהר שהמוכיח עצמו לא יחטא בהלבנת פנים תוך כדי התוכחה)(תנחומא משפטים, פז).

את דברי חז"ל אלו פסק הרמב"ם להלכה: "המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו, שנאמר: ולא תשא עליו חטא" (הלכות דעות פ"ו, ה"ח).

על פסק זה של הרמב"ם יש להקשות, כיצד ניתן בכל אופן להוכיח אדם מבלי לפגוע בו כלל וכלל, הלא כל תוכחה, מעצם מהותה, פוגעת ברמה כל שהיא? התשובה לשאלה זו נמצאת בפרשתנו.

 תוכחת משה

כפי שבארנו לעיל פרשתנו פותחת בתוכחה שהוכיח משה את בני ישראל. בפסוק הראשון בפרשה מוזכרים שמות של מקומות רבים שעליהם נאמרה התוכחה. "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן(1) בַּמִּדְבָּר (2) בָּעֲרָבָה (3) מוֹל סוּף (4) בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל (5) וְלָבָן (6) וַחֲצֵרֹת (7) וְדִי זָהָב (8)(דברים א, א).

רש"י ביאר שהסיבה שמוזכרים הרבה מקומות היא להראות שמשה לא הוכיח את ישראל ישירות, אלא הוכיחם בדרך רמז, וזאת על ידי שהזכיר את המקומות בהם חטאו ישראל, וזו לשונו:

"לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל:

במדבר...בשביל מה שהכעיסוהו במדבר, שאמרו "מי יתן מותנו"

 בערבה...שחטאו בבעל פעור, בשיטים בערבות מואב.

מול סוף... על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף, שאמרו (שם יד יא), 'המבלי אין קברים במצרים', בין פארן ובין תפל ולבן...הוכיחן על שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו, 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל' ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים.

וחצרות - במחלוקתו של קורח.

ודי זהב...הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם" (רש"י דברים א, א).

קושיות ה"מאור ושמש"

ה"מאור ושמש" (פרשת דברים) שואל שתי שאלות על הסברו של רש"י:

א. פרשה זו נאמרה אל דור באי הארץ, שכן היא נאמרה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ובשלב זה כבר מתו דור המדבר, שחטאו בכל החטאים שהוכיח משה את ילדיהם עליהם. ולכן יש לשאול לשם מה הוכיח משה את דור באי הארץ על חטאים לא להם?

 ב. חטא העגל הוא החטא הראשון בו חטאו ישראל ומדוע אם כן משה מזכירו בסוף?

מי ראוי להוכיח

המאור ושמש מבאר מספר יסודות במצוות התוכחה, ודרכם הוא מיישב את קושיותיו. בתחילה הוא מבאר כי לא כל אדם ראוי להוכיח, "כי לזה (להוכיח) צריך יראת שמים והתבוננות גדול, ואינו בנמצא איש אשר היכולת בידו להוכיח את ישראל, כי אם יחידי סגולה" (שם).

עוד מבאר המאור ושמש כי המוכיח א. צריך להיות חכם גדול ולהוכיח באופן שהשומעים לא ייפגעו. ב. הוא גם צריך לדעת איך להמליץ ולהליץ טוב על מקבלי התוכחה תוך כדי התוכחה עצמה, "ואיש אשר בא להוכיח אותם בדברי מוסר צריך להתחזק בשני מידות אלו, האחד שלא לבייש לשום איש מהשומעים, והמדה השנית שצריך המוכיח להמליץ עבור ישראל לפני הבורא ברוך הוא כשמוכיח אותם. ואיש אשר הוא מוכיח על אופן זה, לו נאה להוכיח את ישראל" (שם).

ה"מאור ושמש" מבאר שאת שני התנאים הללו למדנו ממשה רבנו בעצמו, "וממי למדין זאת? (שצריך את ב' התנאים הנ"ל כדי להיות ראויים להוכיח) ממשה רבנו אבי החכמה. כשבא להוכיח את ישראל והיה רוצה שלא לביישם כלל והיה מספר לפניהם המעשה של אביהם היאך חטאו, וזה גם כן אמר ברמז "במדבר בערבה" וגו'. וכל אחד מישראל לקח עצמו מאלה הדברים מוסר גדול, כי אין צדיק בארץ שלא יחטא כלל, שיפגום בעניינים האלו" (שם).

כלומר משה רבנו לא הוכיח את ישראל באופן גלוי, אלא סיפר להם סיפור המתאר מה היה בדור הקודם, ומתוך הסיפור שלו, ידע כל אחד ואחד מהשומעים מה הוא צריך לתקן. הכישרון של משה היה שהוא ידע לספר סיפור 'תמים' באופן כזה שעל ידי שמיעתו ידע כל אחד לקבל את התוכחה הנצרכת לו.

דרך הצדיקים לרמוז

המאור ושמש מבאר שכך הייתה דרך הצדיקים שבדורו: "כמו שראיתי מצדיקים שהיו מספרים איזה מעשה, שלפי הנראה היו הדברים שיחת חולין ממש, וכל אחד ואחד לקח לעצמו מזה המעשה מוסר גדול. ואפילו היו שומעים מאה אנשים או יותר, היה נראה לכל אחד ואחד שבשבילו דיבר הצדיק דברים אלו, מחמת שכל אחד ואחד היה מוצא בדברי צדיק מוסר השכל לענייניו. נמצא שלא היה מבייש לשום בריה כלל, שלא ידע שום אחד למי המוכיח מוכיח (מתכוון)...כאשר ידוע ומפורסם מאדמו"ר איש אלקים מורי ורבי הרב אלימלך זצוק"ל, שהיה עומד לפני ביתו וסבבוהו בני אדם בעיגול והוא היה עומד באמצע וסיפר איזה מעשה באיזה עניין לפניהם, וכל אחד ואחד מהם היה לבו נשבר על שנים עשר קרעים, וכל אחד מהם סבר שסיפר המעשה הזאת עבורו ומרמז על מעשיו אשר לא טובים אשר עשה, וזה סבר שאליו הדברים מגיעים, כן היה אצל כל אחד ואחד" (שם).

לימוד זכות

הגמרא מבארת שכאשר רצה משה לרצות את הקב"ה על חטא העגל, הוא אמר לו שיש מקום לדון לכף זכות את ישראל, שמשום שה' השפיע עליהם הרבה כסף וזהב בצאתם ממצרים, היה להם מקום לחטוא. "כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו 'די', הוא גרם שעשו את העגל" (ברכות לב.). ה"מאור ושמש" מבאר כי בזה שמשה הזכיר את 'די זהב' במקום האחרון, למרות שחטא העגל היה ראשון, הוא בא ללמד זכות על בני ישראל ולומר שכל חטאיהם הם לא מצד עצמם, אלא מצד השפע הגדול שה' נתן להם, והוא זה שגרם להם לחטוא.

"ומה שהזכיר באחרונה - 'ודי זהב' - מחמת שבאמרו ודי זהב היה ממליץ עבור ישראל, שכל מה שחטאו הוא בשביל רוב הזהב שהשפעת להם...והוא היה ממליץ בזה על כל העבירות שעשו (שהם בגלל העושר שה' נתן להם) כי באמת היא מליצה גדולה, כמו שמליצה היא טובה עבור העני שמחמת דחקות חלילה עשה שלא כהוגן, כן היא המליצה עבור העשיר (שמחמת עשירות עשה שלא כהוגן)(שם).

ב' תנאים

נמצינו למדים כי משה הקפיד על שני תנאי התוכחה: א. לא הוכיחם ישירות אלא סיפר להם סיפור שמתוכו הם ידעו והבינו מה חטאם, ולמרות שסיפור זה קרה אצל אבותיהם אעפ"כ מסיפור זה למדו כולם בדרך רמז מה שנצרך לשלמותם. שכן לא משנה מהו הסיפור, מה שמשנה הוא האם שומעי הסיפור יבינו למה הוא חותר. ב.הוא הזכיר את זכותם של ישראל בסוף התוכחה בכך שרמז על חטא העגל, שהם עשו אותו בעקבות העושר הרב שנתן להם ה' בצאתם ממצרים.

לסיכום

בתורה ישנן שתי מצוות: א. להוכיח את החוטא ב. לא לפגוע בו. בפרשתנו מראה לנו משה רבנו עליו השלום דוגמא נפלאה כיצד משלבים בין שתי מצוות אלו, בכך שהוא לא הוכיח את ישראל באופן ישיר, אלא סיפר להם סיפור באופן כזה שכל אחד יוכל להבין ממנו מה שנצרך לו, וגם בכך שתוך כדי התוכחה היפך בזכותם של ישראל בהזכרתו את חטא העגל.