פרשת עקב - מי חייב בתלמוד תורה

פרשת עקב - מי חייב בתלמוד תורה

שאלה

בפרשתנו מובא הציווי ללמד את הבנים תורה. "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא, יט). מציווי זה עולה כי כל אדם חייב ללמוד תורה שכן אם הוא לא ילמד בעצמו כיצד הוא ילמד אחרים.

על מי חלה חובת מצוות תלמוד תורה?

מדוע החמירו מאוד על מי שאיננו לומד?

כולם חייבים

הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה כותב:

"כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה: בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל ייסורים, בין בחור, בין שהיה זקן, אפילו היה עני ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אישה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה. שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (הל' תלמוד תורה פ"א, ה"ח).

הרמב"ם מבאר כי חובת לימוד תורה שייכת לכולם, גם לאלה שמצבם הכלכלי והבריאותי בכי טוב, וגם לאלה שמצבם הכלכלי והבריאותי בכי רע: "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה". כולם חייבים.

עני עשיר ורשע באים לדין

המקור לדין זה, שכולם חייבים במצוות תלמוד תורה, נמצא בגמרא במסכת יומא (לה:): "תנו רבנן עני ועשיר ורשע באים לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה, לעשיר אומרים: מפני מה לא עסקת בתורה, לרשע אומרים: מפני מה לא עסקת בתורה".

 הגמרא מבארת באריכות שכל אחד מהשלושה שנשאל מדוע לא עסק בתורה בא בתירוץ אחר. העני אומר, שהיה עני מידי ועסק בפרנסה, העשיר אומר שהיה עשיר מידי ולא היה לו זמן ללמוד. והרשע אומר שהיה לו יצר הרע גדול ולכן לא עסק בתורה.

ומסבירה הגמרא שלכל אחד מהם מביאים מישהו שהיה במצב שלו ואף יותר חריף ממנו ובכל זאת הוא עסק בתורה. לעני מביאים את הלל שהיה עני מרוד, ובכל זאת עסק בתורה. לעשיר מביאים את התנא רבי אליעזר בן חרסום, שהיה עשיר גדול ובכל זאת עסק בתורה.

לרשע מביאים את יוסף הצדיק, שהיה יפה תואר ולמרות שאשת פוטיפר ניסתה לפתותו לא הצליחה, ואף הוא היה עוסק בתורה.

 ומסכמת הגמרא ואומרת: "נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אליעזר בן חרסום מחייב את העשירים, ויוסף מחייב את הרשעים". ומגמרא זו למדנו כי כולם חייבים בתלמוד תורה. אין תירוצים.

תחילת דינו של אדם הוא על תלמוד תורה

הגמרא מבארת שתחילת דינו של אדם בשמים הוא על תלמוד תורה: "אמר רב המנונא: אין תחילת דינושל אדם נידון, אלא על דברי תורה" (סנהדרין ז. וקדושין מ:). עוד נאמר בגמרא: "אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורבייה וכו" (שבת לא.).

יוצא אם כן: א. שכולם חייבים בתלמוד תורה. ב. שמצווה זו כה חשובה היא וכה קריטית, שתחילת דינו של אדם תהיה עליה.

על מה ולמה

מדוע ישנה כל כך חשיבות, הקפדה והחמרה במצווה זו יותר מבשאר המצוות, ומדוע היא תהיה תחילת המשפט של כולנו?

חלק רוחני וחלק גשמי

חז"ל הבינו שלאדם יש שני חלקים: האחד חלק חומרי גופני שבו הוא שותף לבהמות, והשני חלק רוחני, תוכן פנימי, חלק אלוה ממעל, נשמה. וכשם שחשוב לשמור על החלק החומרי הפיזי הגופני הקיים באדם כמו כן חשוב לא פחות לשמור על החלק הרוחני.

יש החושבים שטיפול בחלק הרוחני שלהם הוא משני, ערך מוסף, שאפשר לחיות בלעדיו, אך הבנת היהדות היא שאי אפשר בלי השקעה ברוח. יהודי חייב לבנות במהלך חייו קומה רוחנית כלשהי.

לא יתכן שיהודי יצא מהעולם כשהוא מונה רק הישגים חומריים שהוא השיג. מכיוון שהאדם מורכב מחומר ורוח, עליו לפתח את שני החלקים, החומר והרוח. ולכן "כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה" לא משנה מי הוא ובמה הוא עוסק. שני חלקי הנפש חייבים לבוא לידי ביטוי. החלק הרוחני נבנה על ידי לימוד התורה.

יהרג ואל יעבור

וכן להפך, אם ידרש מאדם לפגוע בחלק הרוחני בצורה משמעותית עדיף לו למות. לדוגמא אם דורשים מאדם לעבור על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, עליו להיהרג ולא לעבור. המשמעות של הלכה זו היא שאם אדם נדרש להשחית את התוכן הרוחני, לרמה נמוכה כל כך, עדיף שימות. ולא שישחית את נפשו כל כך. השמירה על התוכן הרוחני ברמה מינימלית כל שהיא, היא מעל החיים.

ולכן כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה. עני, עשיר, רשע, בעל יסורים, בעל אישה וילדים, כולם חייבים. כל עניני העולם מתגמדים ומתבטלים מול הערך של לימוד תורה, החלק הרוחני שלנו. ולכן בשמים דנים אותנו תחילה על דבר זה.

לסיכום

במצוות תלמוד תורה חייבים כולם, עשירים ועניים, צעירים וזקנים, חולים ובריאים. הסיבה לדבר היא שמטרת החיים היא לממש גם את חלקי החומר וגם את חלקי הרוח. ולכן כל אדם צריך לצאת מהעולם לאחר שגם חלקי רוחו באו לידי ביטוי. מכיוון שעניין זה חשוב כל כך, תחילת דינו של אדם היא על מצווה זו.