פרשת כי תצא - אשת יפת תואר

כנגד יצר הרע

רש"י מבאר כי התורה התירה את אשת יפת התואר משום שהיא התחשבה ביצר הרע שיש לאדם, "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, יישאנה באיסור" (רש"י על דברים כא, יא). ובהמשך מבאר רש"י כי מכיוון שקשר זה בא בעקבות תקיפת היצר, הוא נועד לכישלון, והוא עתיד לשנוא את אותה אשת יפת תואר ולהוליד ממנה בן סורר ומורה. "אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה...וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה" (שם).

שתי שאלות

על הסברו של רש"י יש להקשות שתי שאלות:

א.     הרבה מציוויי תורה תפקידם לעזור לאדם להילחם ביצר הרע, והם אינם מתחשבים בחולשת האדם וביצרו הרע. מדוע דווקא כאן התחשבה התורה ביצר הרע של הלוחם בקרב? וכן הקשה אור החיים הקדוש: "ורבותינו ז"ל אמרו (קידושין כא:) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ומן הראוי הוא להכניעו (את היצר הרע) ולאבדו מלב עם קדוש" (אור החיים על דברים כא, יא).

ב.     לפי הסבר רש"י עתידים לצאת מקשר זה דברים נוראים (אישה שנואה ובן סורר ומורה), ולכן יש לשאול, מדוע תתחשב התורה ביצר רגעי של האדם ותיתן לו להכניס עצמו לצרה צרורה בעתיד?

נשמות אבודות

אור החיים הקדוש מבאר שכל פרשת אשת יפת תואר באה למעשה לחבר לעם ישראל נשמות אבודות הנמצאות בין אומות העולם.

חכמי האמת למדונו כי לאחר חטא אדם הראשון, נישבו כמה נשמות לבין אומות העולם. כלומר הן אמורות היו להיות זרע ישראל, אך הן נמצאות בין הגויים. במהלך הדורות חוזרות נשמות אלו לעם ישראל בדרכים שונות, הן באופן של הגרים שנתגיירו במהלך הדורות, והן באמצעות דיני אשת יפת תואר.

 אור החיים הקדוש מדייק שבפרשה לא נאמר שהלוחם ראה אשת איש, אלא הכינוי לשבוייה שאותה הוא פוגש הוא "אשת יפת תואר", והוא מרמז על נשמה הנקראת "יפת תואר", כלומר הרצון להתקשרות עם אותה שבוייה הוא מצד נשמתה הגדולה החבויה בה.

שתי אפשרויות

כאשר הלוחם פוגש בשביה אשת יפת תואר ורוצה אותה לאישה, קיימות שתי אפשרויות: האחת - שהרצון להתקשרות עימה הוא מצד עצת היצר שתקפו זה עתה, והשני - מצד שאשת יפת תואר, זו היא אחת מנשמות ישראל הרוצות לחזור למקורן, ואם כן, הרצון להתקשרות הוא דבר אמיתי.

ולכן יש לבחון מהיכן מגיע הרצון להתחברות לאותה שבוייה, האם מצד יופיה החיצוני או מצד נשמתה הפנימית.

שתי בחינות

אור החיים מציג שתי אבני בוחן שעליהן ציוותה התורה, והן בוחנות האם חיבור הלוחם לשבויה הוא מצד הגוף או מצד הנפש.

תוך כדי מצווה

הרמב"ם פסק כי מותר לקחת אשת יפת תואר דווקא בשעה ששובים אותה, לא לפני ולא אחרי: "אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה" (הל' מלכים פ"ח, ה"ג).

כלומר שבשעה שהאדם עסוק במצווה - במלחמת המצווה, רק אז הוא יכול לקחת את אשת יפת התואר. אור החיים הקדוש מבאר כי הסיבה שצריך לפגוש בה בהיותך עסוק במצווה היא, "שבאמצעות היותו עוסק במצווה, יגלה ה' את עיניו להכיר באשת גוי שיש בה יפת תואר, שהיא נשמה הקדושה...שעל ידי שאתה רואה שאתה חושק בה, בזמן שאתה דבוק בשכינה, באמצעות היותך עסוק בשליחות מצווה כאמור, זה יעירך שלדבר טוב חשקת".

להסיר סממנים חיצונים

כפי שבארנו לעיל, התורה מחייבת את האישה לנוול את עצמה, דהיינו לגלח את שערות ראשה, ולהסיר את שמלת שביה ולבכות את אביה ואת אימה. אור החיים מבאר כי זו עוד בחינה שבאה לבדוק האם החיבור לאותה שבויה הוא מצד הגוף או מצד הנשמה. שכן אם לאחר שהשבויה הסירה את הסממנים החיצוניים שגרמו ללוחם לרצות להתקשר אליה הוא עדיין רוצה בה, בזאת נבחן כי חיבורו אליה הוא מצד ניצוץ הנשמה החבוי בה, וזו לשונו:

"לזה ציווה ה': וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה וגו', וכל הדברים המנוולים את האישה, להסיר תאווה הטבעית. ואם נתגיירה וחפץ בה, זה לך האות...כי החפץ (הסיבה שרצה בה) הוא במה שבה, שהוא 'חלק הטוב' (מצד הנשמה הקדושה שבה)" (שם).

ההלכה והסבר אור החיים

הרמב"ם מבאר את פרטי הדינים של הרוצה לישא אשת יפת תואר:

"וכיצד דין ישראל ביפת תואר...תשב בביתו שלשים יום, שנאמר: ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, וכן בוכה על דתה ואינו מונעה, ומגדלת את צפרניה, ומגלחת את ראשה כדי שתתגנה בעיניו, ותהיה עמו בבית, נכנס ורואה אותה, יוצא ורואה אותה, כדי שיקוץ בה, ומגלגל (מדבר) עמה כדי שתקבל (דת ישראל). אם קבלה ורצה בה, הרי זו מתגיירת וטובלת ככל הגרים. וצריכה להמתין שלושה חודשים - חודש של בכיה ושני חודשים אחריו. ונושאה בכתובה וקידושין. אם לא חפץ בה משלחה לנפשה" (הלכות מלכים פ"ח, ה"ה- ו).

מפרטי ההלכה עולה כי הרוצה לישא אשת יפת תואר, עליו לראותה בניוולה ולא להתקרב אליה במשך שלושה חודשים. בזמן הזה יש לו זמן לחשוב היטב על מהות הקשר שביניהם. בזמן זה מתברר החיבור ביניהם, האם הוא נובע מצד החומר או מצד הרוח.

בחינה כללית

מכאן אנו למדים יסוד חשוב לכל מיני החלטות בחיים (בחירת אישה, ייעוד, מקצוע, עבודה וכו'), והוא שכאשר רוצים לבחון אחד מהעניינים הנ"ל, עלינו לבחון תחילה האם בחרנו באותו עניין מצד הפיתוי החומרי שהוא טומן בחובו, או מצד שהדבר עצמו הוא לטוב לנו. פעולה זו נעשית על ידי שמנסים לבודד את הדברים החומריים שמשכו אותנו לאותו עניין. אם אחר הסרת הצדדים החומריים עדיין ישנו קשר לאותו עניין, סימן שהחיבור אליו הוא נכון.

לסיכום

לגבי הסיבה שהתורה התירה לישא אשת יפת תואר נחלקו הפרשנים: לרש"י, הסיבה היא מצד שידעה התורה שאם לא נתיר לאדם לישא אותה בהיתר, ישאנה באיסור. ולדעת אור החיים, על ידי הנישואין לאשת יפת תואר ניתן להחזיר נשמות אבודות לישראל.

גם לגבי הסיבה שהצריכתה התורה לנבל את עצמה נחלקו רש"י ואור החיים. לדעת רש"י,הסיבה היא כדי לגרום לו שתתנבל בעיניו. ולדעת אור החיים, כדי שהוא יוכל לברר האם הרצון שלו לישא אותה נובע ממניעים חיצוניים או פנימיים. ומדבריו למדנו שלפני כל החלטה חשובה בחיים יש לבודד את הפיתויים החומריים הקשורים אליה, ואז להחליט אם לקבלה, אם לא.