פרשת ניצבים

פרשיות ניצבים

שאלה

בפרשתנו מובאת מצוות התשובה "וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ" (דברים ל, ב). לפעמים ישנה הרגשה כי ה' אינו חפץ בתשובתנו ושהוא מרחיק אותנו מהחזרה אליו.

כיצד צריך להתייחס להרגשה זו?

מצוות התשובה

בתורה ישנה מצווה לשוב בתשובה: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּעַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (דברים ד, ל). "וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ל, ב). וכתב הרמב"ם שמלבד המצווה שציוותה התורה "כל הנביאים כולן ציוו על התשובה, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין" (הל' תשובה פ"ז, ה"ה).

אלישע בן אבויה

הגמרא (חגיגה טו:) מספרת על אלישע בן אבויה שנכנס לפרדס (לסודות התורה) שם הוא ראה מלאך(שנקרא מטט) יושב ומונה את זכויותיהם של ישראל. כאשר ראה זאת אלישע בן אבויה אמר, כיצד יכול להיות שיש שתי רשויות למעלה (כלומר כיצד יתכן שיש מישהו אחר חוץ מהקב"ה שיושב ומונה את זכויותיהן של ישראל). באותו זמן יצתה בת קול מהשמים ואמרה "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר" (הכוונה לאלישע בן אבויה שהוא אינו יכול לשוב בתשובה). ואלישע בן אבויה בעקבות כך כפר בתורה ויצא לתרבות רעה.

רבי מאיר בעל הנס שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה המשיך לדבוק ברבו גם לאחר שזה יצא לתרבות רעה, וניסה לשכנע אותו שיחזור בו. פעם אחת תפס רבי מאיר באלישע בן אבויה בכוח והעלה אותו לבית המדרש. כאשר הגיע אלישע בן אבויה לבית המדרש אמר לילדים שיאמרו מה הם למדו באותו יום. (זה היה המנהג בימיהם לשאול תינוק מה הוא למד, ומה שאומר התינוק זה מעין נבואה קטנה). וכולם אמרו לו פסוקים שמרמזים על כך שאין לו סיכוי לחזור בתשובה. כלומר גם בת קול מהשמים, וגםהילדים אמרו לו שאין לו סיכוי לעשות תשובה.

היכן המידה כנגד מידה

 ישנו כלל המובא בחז"ל, האומר כי כל עונש שה' נותן לחוטאים הוא מידה כנגד מידה: "אמר רבא כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה" (מסכת כלה, פ"א). לפי כלל זה יש לשאול מהו הקשר בין חטאו של רבי אלישע בן אבויה (שאמר שאולי יש שתי רשויות) לעונשו (שייחסמו בפניו שערי התשובה).

אין עוד מלבדו

נראה כי אם נעמיק היטב נגלה כי עונשו של אלישע בן אבוייה הוא אכן בדרך של מידה כנגד מידה. הוא חשב כי יש שליח אחר חוץ מהקב"ה - מלאך מטט - שהוא מנהיג את העולם, ולכן תיקונו יהיה שלא יקשיב לשום דבר אחר חוץ מלהקב"ה עצמו. לא לבת קול ולא לתינוקות עם פסוקי נבואה. עליו היה להאמין רק בה' ושאף שליח שלו לא יצליח לבלבל אותו.

בזה שחסמו ל"אחר" את דלתות התשובה בנגלה (בת קול והילדים אמרו לו שאין לו סיכוי לחזור בתשובה)בכך למעשה פתחו לו דלת לתשובה האמיתית, לתשובת המשקל, מידה כנגד מידה (שלא יאמין לשום דבר חוץ מלה' עצמו, שכתב בתורתו שלא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה). אך אלישע בן אבוייה לא עמד בניסיון ועד סוף ימיו לא חזר בתשובה.

אין הדבר תלוי אלא בי

ניסיון דומה מופיע בגמרא אצל רבי אלעזר בן דורדיא: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת כיס דינרין (כסף רב) בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר, הפיחה. אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.(דבריה חדרו לתוך ליבו ועוררו אותו לחזור בתשובה. מה עשה?) הלך וישב בין שני הרים וגבעות.

אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. שנאמר, "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה".

אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. שנאמר "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה".

אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. שנאמר "וחפרה הלבנה ובושה החמה".

אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. שנאמר "ונמקו כל צבא השמים".

 אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא" (ע"ז יז.).

גם אצל רבי אלעזר בן דורדיא נחסמו כל הדרכים לתשובה. אבל הוא הבין מתוך החסימות שלמעשה הכל תלוי בו, ולכן זכה לעשות תשובה ולזכות לחיי עולם הבא.

אסור לאדם לייאש עצמו

הרמב"ם כתב דברי עידוד לחוזר בתשובה המטיל ספק במעלת תשובתו: "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם" (הל' תשובה פ"ז, ה"ה).

ובספרו של רבי נתן מברסלב "משיבת נפש" מובאים הדברים ברוח דומה: "צריך לדעת, שהשם יתברך מתפאר אפילו קל שבקלים שבישראל, אפילו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש בו התפארות פרטי, שהשם יתברך מתפאר עמו. על כן אסור לאדם ליאש עצמו מהשם יתברך אפילו אם קלקל ופגם הרבה מאד, חס ושלום, כי עדיין לא פסק חביבות השם יתברך ממנו כנ"ל ועל כן עדיין יכול לשוב לשם" (משיבת נפש אות ד).

"על כן צריך שתדע, שאפילו אם אתה משוקע במדור הקליפות ואתה במדרגה תחתונה מאד עד שנדמה לך שאי אפשר עוד להתקרב אליו יתברך, מחמת שנתרחקת מאד ממנו. אף על פי כן תדע,שאפילו במקומך גם כן שם תוכל למצא אלקותו, ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, כי לא רחוקה היא ממך, אלא שבמקומך שם רבו הלבושים" (שם, אות יא).

 לסיכום

ההבנה שה' לא רוצה בתשובתנו היא מוטעית, ולפעמים היא באה לתבוע מאיתנו שנבקש את ה' בכל מחיר. וצריך להתחזק מאוד באמונה זו ולפתח אותה.