פרשת פנחס - צלפחד ובנות צלפחד

פרשת פנחס - צלפחד ובנות צלפחד
"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (במדבר כז, ז) בפרשתנו מסופר על בקשתן של בנות צלפחד, שתינתן להם הנחלה שהייתה אמורה להגיע לאביהן, ועל הסכמת ה' לבקשתן. מי היה צלפחד? מדוע זכה שתקרא פרשה על שמו? מה הקשר בין חטאו של צלפחד לבקשה של בנותיו?
הרב חנניה מלכה 9.7.15
סיפור המעשה
בפרשתנו מסופר על הציווי שציוה ה' את משה לחלק את הארץ לנחלה:
"לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו, נג). לאחר מכן מספר הכתוב על בנות צלפחד שבאו לפני משה ולפני אלעזר הכהן והנשיאים, וסיפרו להם כי אביהן מת במדבר בעקבות חטא מסוים, ולא הותיר אחריו בנים אלא רק בנות. הן שאלו מדוע לא יקבל אביהן את נחלתו רק בשל העובדה שאין לו בנים, וביקשו שתינתן להם הנחלה שהייתה אמורה להינתן לאביהן. משה רבנו לא ידע מה ההלכה במקרה הזה, ולכן שאל את ה'. ה' אמר לו שבנות צלפחד צודקות, ונחלת אביהן צריכה לעבור אליהן.

בנות מיוחדות
את משה רבנו שאלו שאלות רבות במדבר, וודאי שלא כולם נכתבו בתורה הקדושה. מעצם העובדה שהתורה מקדישה פרשה שלמה לשאלת בנות צלפחד למדים אנו כי בנות צלפחד היו מיוחדות במינן. הגמרא מבארת שהן אכן היו מיוחדות בחוכמתן ובצדקתן, ושלכולן נעשה נס - הן נישאו לאחר גיל ארבעים וילדו ילדים (בבא בתרא קיט:). עוד מספרת הגמרא בשבחן של בנות צלפחד כי "ראויה הייתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן...ללמדך, שמגלגליםזכות על ידי זכאי" (שם).
הייחוס לצלפחד
השמות של בנות צלפחד מפורטים במקרא: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה, נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה", אך הן מופיעותגם על שם אביהו: "בְּנוֹת צְלָפְחָד".
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה" (במדבר כז, א). המדרש מדייק, שמעצם העובדה שיחסן הכתוב למנשה, בנו של יוסף, משמע שהן היו צדיקות בנות צדיקים, וגם אביהן צלפחד היה צדיק:
"בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה...ללמדך שהיו כולן זכאות בנות זכאי, שכל מי שמעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מייחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק" (ספרי במדבר, קלג). מדרש זה עומד בסתירה לפשט הכתובים האומרים שצלפחד מת בחטאו.

מי היה צלפחד
בגמרא נחלקו מי היה צלפחד, ולצורך הבנת הגמרא נצרכים אנו להקדמה קטנה:
בפרשת "שלח" מובאים שני סיפורים הקשורים לענייננו. האחד לגבי המעפילים והאחד לגבי המקושש:
המעפילים: לאחר חטא המרגלים, בו אמרו בני ישראל, "וְלָמָה יְהֹוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת" (במדבר יד, ג), הם נענשו ונגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אלא ימותו במדבר. הרוב קיבל את הגזרה, אך חלקם התעקשו לעלות לארץ בכוחות עצמם. אנשים אלו נקראים "מעפילים", כי למרות אזהרתו של משה, הם העפילו לעלות להר לכיוון ארץ ישראל, ונהרגו על ידי העמלקים והכנענים.
המקושש: בהמשך הפרשה מובא כי בני ישראל מצאו במדבר איש מקושש עצים בשבת, והביאוהו אל משה, משה לא ידע בתחילה את דינו, והניחו במשמר. לאחר מכן אמר ה' למשה את דינו: "מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר טו, לה), וכך היה.
בגמרא נחלקו מי היה צלפחד. לדעת רבי עקיבא צלפחד היה המקושש ולדעת רבי יהודה בן בתירא הוא היה מן המעפילים (ספרי במדבר, פיסקה קיג).

צלפחד היה צדיק
פרשת המקושש נכתבה לאחר פרשת חטא המרגלים. התוספות (ב"ב קיט: ד"ה אפילו) מבארים כי לאחר שנגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ, הם החלו מזלזלים בשמירת השבת באומרם שכיוון שאין הם נכנסים לארץ אין הם חייבים במצוות. ולכן צלפחד בכוונה תחילה קושש עצים וחילל את השבת על מנת שיסקלו אותו, וממנו ילמדו כולם את חומרת השבת. מדברי התוספות הללו יוצא: א.שצלפחד הוא המקושש ב. שהוא מסר את נפשו על קדושת השבת.
צלף חד
ביום שבת אסור לדבר דברי חולין אבל לחשוב בדברי חולין מותר. הגמרא (שבת קנ:) מספרת על חסיד אחד שביום שבת ראה שיש פרצה בשדהו, ובמחשבתו חשב שצריך לגדור אותה. לאחר מכן נזכר אותו חסיד שהוא ביום שבת וגזר על עצמו (בגלל שהרהר בדברי חולין בשבת), שגם בימות החול לא יגדור את שדהו וישאירה פרוצה (על אף שלחשוב בשבת בדברי חולין מותר מעיקר הדין, כיוון שהיה חסיד הקפיד על עצמו וגזר על עצמו גזרה זו). הגמרא מספרת שנעשה לו נס וגדל לו במקום הפרצה עץ שנקרא צלף (אילן גדול הוא, ובעל ענפים הרבה, ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו - רש"י) וממנו התפרנסו הוא ואנשי ביתו. החתם סופר מבאר בשם האר"י כי חסיד זה הוא גלגול של צלפחד שקושש עצים. שלמרות שצלפחד נתכוון לשם שמים, סוף סוף הוא חילל שבת באיזה אופן, ולכן הוא חזר בגלגול, והקפיד שאפילו במחשבה לא יפגום בקדושת השבת. ראיה לכך שאותו חסיד הוא צלפחד, היא דברי הגמרא, המספרת שנעשה לו נס וגדל לו צלף חד (צלפחד). וזו לשון החתם סופר "ועלתה בו צלף, כתוב בספר הגלגולים לאר"י ז"ל שהחסיד היה גלגול מקושש, ובא לתקן חטאו. ומקושש זה צלפחד, על כן נאמר בגמרא שגדל לו צלף חד, והוא פלא" (חתם סופר על מסכת שבת קנ:, וכדבריו כתבו השל"ה למסכת שבת, ורמ"ע מפאנו אות צ').
 ובמקום אחר כתב החתם סופר על צלפחד ש"על כל פנים צדיק היה וצדקות אהב, והראיה - שהכתוב מייחס את בנותיו אחריו עד יוסף הצדיק, וכולם צדיקים" (שו"ת חתם סופר, חלק ו -ליקוטים, סימן נו).

הקשר בין חטא צלפחד לבנותיו
בנות צלפחד אהבו את הארץ ורצו בה חלק ונחלה. נראה ששורש אהבתם לארץ והזכות לנחול בה החלה אצל אביהם. בין אם תאמר שהוא היה המקושש שמסר נפשו על קדושת השבת, ובין אם תאמר שהיה מן המעפילים.
אם תאמר שצלפחד הוא המקושש שמסר נפשו על קדושת השבת, מצינו שהגמרא מקשרת בין שמירת השבת לנחלת הארץ, "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך" (שבת קיח.).
ואם תאמר שמן המעפילים היה, הרי שהמעפילים גילו את חיבתם לארץ ואת הרצון לעלות אליה בכל מחיר, הם אומנם טעו בעיתוי, אבל את שורש האהבה לארץ ניתן ללמוד מהם.
נראה שבנות צלפחד ינקו את אהבתם לארץ מכוח אישיותו ומעלתו של אביהן, ולכן פרשה זו נקראת על שמם ועל שמו: "בנות צלפחד".

לסיכום
בנות צלפחד ביקשו לרשת בארץ את חלק אביהן. בעצם בקשתן האיתנה לנחול את הארץ הם גילו את חיבתן לארץ. שורשה של חיבה זו החל אצל אביהן צלפחד, שצדיק היה וזכה לבנות שימשיכו את מורשתו.