פרשת שופטים - המלכות - ומשמעותה בנפש האדם

פרשת שופטים - המלכות - ומשמעותה בנפש האדם
בפרשתנו מובא הציווי להמלכת מלך עם ההגבלות שהוא מוגבל בהן. מהי המשמעות של הלכות המלכת "מלך" בנפש של כל אחד מאיתנו?
הרב חנניה מלכה 20.8.15
 
סכנות של מלך
סכנתו הגדולה של מלך בישראל היא, שהוא יחשוב כי הוא השליט וירום לבבו על אחיו. לכן כאשר ציוותה התורה על המלכת מלך, היא הטילה עליו גם מספר הגבלות: שימעט בסוסים, בנשים, בכסף, ושיהיה מונח בחיקו ספר תורה, "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים...וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים...וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד...וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת...וְהָייְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". והתורה מבארת כי מטרת כל ההגבלות הנ"ל היא: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, טז - כ).
את הדברים המבטאים שלטון מוחלט מנעה התורה מהמלך, וגם ציוותה אותו שספר התורה יהיה כנגדו, כך שתמיד הוא יזכור את ה' שמעליו.


כל אדם הוא מלך
במובן מסויים כל אדם הוא מלך ברמה מסוימת. האח הבכור הוא מלכם של אחיו הקטנים. 'מלך הכיתה' הוא המלך של בני כיתתו. סמל המחלקה הוא מלך המחלקה. בעל הבית הוא מלך על בני ביתו. כל אחד הוא מלך שצריך לדעת כיצד משתמשים בתפקיד המלכות.

ספירת המלכות
בחוכמת האמת מבואר כי ישנן עשר ספירות שדרכן יורד השפע מהבורא לנבראים, ודרכם עולה משמעות מעשי הנבראים לבורא. הספירה האחרונה היא ספירת המלכות שהיא למעשה הגבול בין עולמנו זה לעולמות העליונים. חכמי האמת לימדונו כי "מלכות, לית ליה מדגרמא כלום", כלומר אין לה מעצמה כלום. שכן כל תפקידה הוא להיות מעין צינור שדרכו עובר שפע מעילא לתתא, ומתתא לעילא.
אחד משמותיה של ספירת המלכות הוא "כנסת ישראל", וזאת משום שהיא כונסת (מרכזת) את כל המעשים של עם ישראל ומעלה אותם לעולמות שמעל. וכן היא מרכזת את כל השפע שיורד מהקב"ה, שאחד משמותיו הוא "ישראל", ומעבירה אותו לעולמנו זה.
נמצינו למדים, כי גם המלכות הגשמית וגם המלכות העליונה עניינם שווה, והוא להוות צינור שדרכו עובר השפע.


השלכה לכל אדם
מלך הוא אדם שתפקידו להנהיג קבוצה מסוימת של אנשים. בידו אפשרות לנצל את מעמדו לחיוב ולשלילה. לחיוב - להתבטל לתפקידו ולהנהיג את צאן מרעיתו ביושר ובצדק. לשלילה - להשתמש בכל מונהגיו לצרכיו שלו. לפעמים אדם שהוא בבחינת מלך, כגון 'בעל בית' על אנשי ביתו, תופס את מעמדו בצורה שאינה נכונה, ובמקום להבין שמלכותו תפקידה להעביר כמה שיותר שפע לרעייתו ולבני ביתו, הוא מנצל את מעמדו לשלוט, ובמקום להיות מלך הוא נהפך לרודן השואף שבני ביתו ישמשוהו. מציווי התורה על המלכת מלך יכול כל אדם להבין מהו תפקידו בתור בעל בית, ויכול כל אדם בעל עמדת שליטה להבין כיצד עליו לנצלה.

לסיכום
כאשר התורה ציוותה למנות מלך היא הגבילה אותו במספר ציוויים: לא להרבות סוסים, נשים, כסף וכו'. מטרת ציווים אלו היא לבאר למלך כי כל שלטונו נועד לא לכבוד עצמו אלא לכבוד הנתינים אותם הוא מנהיג. ומדברים אלו ילמד כל אדם המנהיג מערכת כלשהי (רוב בני האדם מנהיגים את ביתם), כי תפקידו הוא לשרת את בני ביתו ולא לנצל את מעמדו לטובת עצמו.