 טוען |
|
|
פרשת האזינו - תקופות ירידה כחלק משירה לשירת האזינו ישנם הרבה מרכיבים, אחד מהם הוא התוכחה החזקה שבה, "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (שם לב, כ).כיצד ניתן להבין שבפרק שירה ישנם פסוקי תוכחה חזקים כל כך שלכאורה אינם מתאימים לשירה? הרב חנניה מלכה
תקופות ירידה כחלק משירה
"וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (שם לב, כ). שאלה בפרשת וילך נצטווה משה לומר את שירת האזינו, "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יט), ובפרשתנו אנו קוראים את השירה עצמה. לשירת האזינו ישנם הרבה מרכיבים, אחד מהם הוא התוכחה החזקה שבה, "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (שם לב, כ). כיצד ניתן להבין שבפרק שירה ישנם פסוקי תוכחה חזקים כל כך שלכאורה אינם מתאימים לשירה? השיר אחד מהדברים המייחדים שירה הוא ההרמוניה שבה. בשירה, כל הצלילים משתלבים. צלילים נמוכים וצלילים גבוהים. המיוחד בשירה הוא היכולת לקחת הרבה מרכיבים ולהפוך אותם לשירה אחת נעימה וזורמת, למרות שאם ניקח כל תו בנפרד ונשמיענו מול חברו הוא יצרום. לשירה יכולת לתת מקום לכל הצלילים, גם לכאלה שכאשר שומעים אותם לבדם, לא ינעמו לאוזן. הנפילה חלק ממערכת החיים של כל אחד ואחד הוא הנפילה. החטא הוא חלק ממערכת החיים, כפי שמבאר שלמה המלך בספרו קהלת, "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטא" (קהלת ז, כ).האבן עזרא בביאורו לפסוק זה שולח מסר לכל אחד מאיתנו: "דע כי לא תוכל שלא תחטא, כי אין אדם אשר לא יחטא בפועל או בדבור או במחשבה", ומעין דברים אלו כתב הרמב"ם: "אי אפשר לאדם מבלתי חסרון" (שמונה פרקים, פ"ד). הדבר נכון גם לגבי כל אדם פרטי וגם לגבי כלל האומה, כפי שמבארת התורה: "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא, טז). מראש היה ידוע כי עם ישראל מועד לעליות ולירידות. יהיו זמנים שעם ישראל יהיה בעלייה ויהיו זמנים שהוא יהיה בירידה, וכאשר הוא יהיה בירידה הוא יסבול. "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת"(שם, יז). היחס לנפילות יש אנשים שכאשר הם נופלים, שירת חייהם נפסקת. הם נעצרים ושוקעים בנפילתם. הסיבה לדבר היא שאין הם רואים את נפילתם כחלק ממערכת טבעית ורגילה, בה אדם נופל וקם, אלא הם רואים אותה כטעות, כסטייה, כיציאה מהסדר הטבעי של החיים, ולכן אנשים אלו שרים בעלייתם ודוממים בנפילתם. עליות וירידות לעומת התפיסה של אנשים אלו, באה תורתנו הקדושה, שהיא כולה שירה אחת, ובזרימה נפלאה מתארת לנו את עם ישראל בעיתותיו הגדולות בהן יצא ממצרים, עבר את ים סוף, קיבל את התורה, ואת ירידתו בחטא העגל ותלונותיו האין סופיות במדבר. מחד מתארת התורה בספר דברים כיצד עם ישראל עתיד לבוא לארץ, לכבוש אותה, להקים בה משכן, סנהדרין וצבא, ומאידך מהתוכחות המובאות בו משמע, שהיה ידוע, שיום יבוא ועם ישראל ייפול ויסבול יסורים נוראיים, כפי שאנו יודעים שאכן קרה במהלך ההיסטוריה. הירידה לצורך עלייה בכתבי רבי נחמן מובא בכמה מקומות יסוד נפלא: "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה" (לקוטי מוהר"ן קמא, כב), כלומר שלפני כל עליה שאמור אדם פרטי או אומה שלמה לעלות, חייבת להיות ירידה. רוב האנשים מכיר בערך הירידה רק כשהוא בזמן העלייה, ומיעוטם מכיר גם בזמן הירידה את ערכה. שירת הים השפת אמת מבאר כי כאשר ראו ישראל את מצרים טובעים בים, אמרו שירה. בשירה זו הם הבינו את משמעות הירידה הגדולה שהיו בה בהיותם בשעבוד מצריים הנורא, וזו לשונו: "ואחר שנגאלו מכל אשר עבר עליהם, נתיישר להם דרך השם יתברך, והבינו מה שנהג אותם השם יתברך מתחילה ועד סוף" (שפת אמת שמות בשלח, תרל"ג). עוד מבאר השפת אמת כי המשמעות של שירה היא היכולת לראות את העלייה והירידה בראייה אחת, כמערכת אחת, ולכן בני ישראל שרו על הים, "וזה לשון שירה כמו שוּר שהוא קו הישר [וכן בניגון] שמתאחד עלייה וירידה, ונקרא שירה" (שם). שיר השירים שיר השירים הוא שיר אהבה בין הדוד לרעיה. הדוד הוא הקב"ה והרעיה היא כנסת ישראל (עמ"י). השיר מספר על האהבה העזה שביניהם ועל החיפוש המתמיד שקיים ביניהם - היא מחפשת אותו: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי... אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ" (שיר השירים ג, א. ה, ח), והוא מחפש אותה: "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ" (שם ז, א). השיר מתאר שהם כמעט מצליחים להיפגש: "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק. פִּתְחִי לִי...פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי" (שם ה, ב, ו), אבל לבסוף המפגש לא מתקיים: "וְדוֹדִי חָמַק עָבָר...בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ" (שם ה, ו). גם בסוף השיר הם עדיין לא נפגשים, ולכן הרעיה אומרת לו: "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (שם ח, יד). בשיר השירים מתוארת התשוקה העזה של עם ישראל וה' להיפגש, אך ללא הצלחה. גם בשיר זה אנו נוכחים לדעת כי הריחוק והקירוב, ההתקדמות והנסיגה הם חלק מהשירה. הייסורים חלק מהשירה נראה כי כאשר התורה כתבה בתוך שירת האזינו את התוכחות והייסורים שעם ישראל עתיד לסבול אם יחטא, היא באה לבאר לנו יסוד חשוב והוא - שגם ייסורים ונפילה הם חלק מהשירה. הם אומנם הצלילים הנמוכים, הצלילים הפחות נעימים, אך הם חלק מכלל השירה, מכלל ההיסטוריה העתידה לעבור על עם ישראל. גם כאשר עם ישראל יהיה בתוכם, יהיה עליו לדעת שמצב קשה זה הוא שלב בתוך כלל השירה, שבסופה נאמר: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג). לסיכום בשירת האזינו נכתבו גם התוכחות והייסורים שבני ישראל יעברו במידה והם לא יקיימו את התורה, על מנת ללמדנו, כי גם בתקופות הפחות טובות שיפקדו את עמנו, אל לנו להסתכל נקודתית על התקופה הקשה, אלא עלינו לדעת שהיא חלק ממערך כללי של שירה, בה הצלילים יורדים ועולים, ולכן אל לנו להתייאש. ומכאן ניתן ללמוד לקח גם לחיי היום יום, בהם יש תקופות טובות יותר וטובות פחות. שגם בתקופות הפחות טובות עלינו לדעת שגם הן חלק מכלל שירת החיים, ובעתיד יהיה טוב יותר "כי הירידה היא תכלית העלייה". |
|
|
|
 |
